"דָּנָה, יֵשׁ לָךְ כַּמָּה דַּקּוֹת בִּשְׁבִילִי? אֲנִי רוֹצָה לִשְׁאֹל אוֹתְךָ שְׁאֵלָה..." פָּנִיתִי לַאֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה. "בְּשִׂמְחָה, בְּדִיּוּק סִיַּמְתִּי אֶת שֶׁרָצִיתִי לְהַסְפִּיק הַיּוֹם. מֶה רָצִית? בּוֹאִי. שְׁבִי!" הִיא עָנְתָה. וַאֲנִי כְּבָר הִתְחַלְתִּי לְסַפֵּר:

"הַיּוֹם הִרְגַּשְׁתִּי הַרְגָּשָׁה מוּזָרָה כָּל כָּךְ. הֶחְלַטְתִּי בִּתְחִלַּת הַשָּׁבוּעַ, שֶׁאֲנַסֶּה לְקַיֵּם אֶת בַּקָּשׁוֹתֵיהֶם שֶׁל הוֹרַי בְּלִי לְהִתְוַכֵּחַ וּבְשִׂמְחָה. עָשִׂיתִי זֹאת יוֹמַיִם בְּצוּרָה מֻשְׁלֶמֶת מַמָּשׁ. כָּל מַה שֶּׁבִּקְּשׁוּ וְלִפְעָמִים הַרְבֵּה לִפְנֵי שֶׁבִּקְּשׁוּ, כְּבָר עָשִׂיתִי אֶת רְצוֹנָם.

אַךְ הַיּוֹם הָיְתָה לִי מִן תְּחוּשָׁה מוּזָרָה. כָּל פַּעַם שֶׁהֵם בִּקְּשׁוּ מַשֶּׁהוּ, עָשִׂיתִי אֶת בַּקָּשָׁתָם. אֲבָל קוֹל פְּנִימִי קָטָן, אַךְ כַּנִּרְאֶה עִם הַרְבֵּה מְאֹד כֹּחַ, אָמַר לִי: "מָה אַתְּ כָּל כָּךְ שְׂמֵחָה?! מַדּוּעַ אַתְּ מְמַהֶרֶת כָּל כָּךְ לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנָם?! אֵין עִנְיָן בָּזֶה! מַסְפִּיק שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה אֶת בַּקָּשָׁתָם! וְ... מֻתָּר לָךְ גַּם לוֹמַר "אוּף" קָטָן... הֵם צְרִיכִים לָדַעַת שֶׁאַתְּ לֹא תָּמִיד פְּנוּיָה לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנָם. וְלִפְעָמִים אַתְּ עֲסוּקָה.
אַתְּ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר עוֹשָׂה אֶת הַכֹּל! מְכַבֶּדֶת אֶת הַהוֹרִים בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, אֲבָל אַתְּ לֹא צְרִיכָה אֶת הַשִּׂמְחָה וְהַחַיּוּת הָאֵלֶּה".

וְזֶה בֶּאֱמֶת הִצְלִיחַ לוֹ... עָשִׂיתִי מַמָּשׁ אֶת דְּבָרָיו וּפִתְאוֹם הִרְגַּשְׁתִּי כָּל כָּךְ שׁוֹנָה מֵאֶתְמוֹל וְשִׁלְשׁוֹם שֶׁקִּיַּמְתִּי אֶת הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה כָּל כָּךְ וּבְחַיּוּת. לָמָּה? לָמָּה זֶה כָּל כָּךְ שׁוֹנֶה? מַה הַנָּכוֹן בְּעֶצֶם?"

דָּנָה הִקְשִׁיבָה כָּל הָעֵת בַּשֶּׁקֶט שֶׁלָּהּ. וּבְעֵינֶיהָ רָאִיתִי הֲבָנָה וּמַחְשָׁבָה עֲמֻקָּה. יָדַעְתִּי שֶׁתְּשׁוּבָתָהּ תִּהְיֶה מַשֶּׁהוּ שׁוֹנֶה מִסְּתָם הֶסְבֵּר רָגִיל...   
"מֶה הָיְתָה הַמַּכָּה הָרִאשׁוֹנָה בְּמִצְרַיִם?" שָׁאֲלָה דָּנָה. חִיַּכְתִּי. צָדַקְתִּי. הַתְּשׁוּבָה הוֹלֶכֶת לִהְיוֹת מְעַנְיֶנֶת... "דָּם - זֹאת אוֹמֶרֶת, הַמַּיִם בַּיְּאוֹר נֶהֶפְכוּ לְדָם. וְאֵיךְ זֶה מִתְקַשֵּׁר?" חִפַּשְׂתִּי לְהַגִּיעַ מִיָּד לְסִכּוּם הַתְּשׁוּבָה.

"מַה הַהֶבְדֵּל בֵּין דָּם לְמַיִם?" שָׁאֲלָה דָּנָה, אַךְ הַפַּעַם לֹא כָּל כָּךְ הִצְלַחְתִּי לְהָבִין אֶת שְׁאֵלָתָהּ: "יֵשׁ כַּמָּה הֶבְדֵּלִים... לְמָה אַתְּ מִתְכַּוֶּנֶת? הַצְּבָעִים שׁוֹנִים... גַּם אֶחָד קַר וְאֶחָד חַם", עָנִיתִי וְנִסִּיתִי לַחְשֹׁב עַל עוֹד רַעְיוֹנוֹת.

"בְּדִיּוּק! הַמַּיִם הֵם קָרִים וְהַדָּם שֶׁזּוֹרֵם בַּגּוּף שֶׁלָּנוּ, הוּא זֶה שֶׁמְּחַמֵּם אֶת הַגּוּף - הַדָּם הוּא חַם! הַמַּכּוֹת בְּמִצְרַיִם מְסַמְּלוֹת לַיְּהוּדִי כֵּיצַד לְהִלָּחֵם בַּיֵּצֶר הָרַע. וְזוֹ אַחַת הַדְּרָכִים. לַהֲפֹךְ אֶת הַמַּיִם - הַקְּרִירוּת שֶׁלָּנוּ בְּקִיּוּם תּוֹרָה וּמִצְווֹת, לְדָם - חֹם וְחַיּוּת בַּמִּצְווֹת". הִבִּיטָה בִּי דָּנָה לִבְדֹּק אִם הֵבַנְתִּי.

"אָז הַקּוֹל הַפְּנִימִי הַזֶּה, הָיָה הַיֵּצֶר הָרַע?! עַכְשָׁו הֵבַנְתִּי, הוּא נִסָּה לְקָרֵר אוֹתִי. לֹא יַעֲזֹר לוֹ! אֲנִי לֹא אֶתֵּן לוֹ! אַמְשִׁיךְ לְכַבֵּד אֶת אַבָּא וְאִמָּא בְּשִׂמְחָה וּבְחַיּוּת!" הֵבַנְתִּי. וְהֶחְלַטְתִּי.