החלום של פרעה, המופיע בפרשת השבוע – מקץ, לא היה מורכב מדי. הפתרון שהציע יוסף היה המתקבל ביותר על הדעת. נניח והתעוררתם שטופי זיעה קרה. עכשיו תזדרזו לשחזר את החלום שחלמתם.
אתם עומדים על גדת הנהר. ממנו עולות שבע פרות בריאות בשר ויפות תואר הרועות באחו. אחריהן עולות שבע פרות דלות, רעות תואר ורקות בשר. ארבע עשרה הפרות עומדות יחד ושותות ממימי הנהר כשלפתע הפרות הכחושות אוכלות את הפרות השמנות.
כיצד הייתם פותרים את החלום? נראה די פשוט. שבע שנים טובות ועשירות בפרנסה ולאחריהן שבע שנים רעות, קשות, שחונות. מה הייתם מסיקים מהחלום, לו הייתם מאמינים שבחלומות מקופל יסוד נבואי ועל כן הם עתידים להתגשם? ברור! שצריך למלא את המחסנים, לאגור מזון ולהתכונן לתקופה הקשה.
נדמה כי לא צריך להיות 'צפנת פענח' בשביל להתמודד עם החלום של מלך מצרים. גם מפתיע שפרעה התלהב כל כך מעצתו של יוסף, עד שראה בו איש חכם ונבון ומינה אותו שליט בפועל על כל ארץ מצרים.
שלושה דברים עוד יותר מפתיעים מהפליאה של פרעה. הראשון הוא כיצד אף אחד מבין חכמי מצרים וחרטומיה לא הצליח לעלות על הצעת פתרון דומה לזו של פרעה. לחכמי מצרים דווקא היו פתרונות, אחד מהם, זה שמביא רש"י למשל, הוא כי לפרעה ייוולדו שבע בנות, ושבע בנות הוא גם יקבור. פתרון שנראה רחוק יותר מפתרונו הפשוט של יוסף.
הדבר המפתיע השני הוא כיצד העז יוסף להוסיף על פתרון החלום גם את עצתו למילוי המחסנים. לעמוד לפני מלך מצרים היה אמור להיות אירוע מלחיץ ומפחיד. כל אדם אחר היה עונה בדיוק על מה שנשאל – פתרון החלום, ותו לא. פרעה לא ביקש עצה לגבי ההתמודדות עם שבע שנות הרעב אלא רק את פתרון לחלום. השאלה השלישית המפתיעה, היא מה אנחנו צריכים ללמוד מכך שדווקא פרעה, העומד בראש ממלכה 'שטופת זימה', 'ערוות הארץ', מתנבא בחלומותיו ומקבל מסרים מדויקים לגבי העתיד להתרחש, גם אם הוא עצמו אינו יודע לפרש את טיב המסרים להם הוא זוכה בחלומותיו.
החלום כולל גם את הפתרון
החרטומים לא הציעו את פתרונו המתבקש של יוסף, אף שפרות טובות ושיבולים בריאות אמורות לרמוז על תקופת שפע, משום שבחלומו של פרעה הפרות הרעות עמדו לצד הפרות הטובות בעת ובעונה אחת. לדידם אם הן עמדו יחד בעת ובעונה אחת לא יכול היה להיות שמדובר בשנים. שכן או שיש שנים רעות או שיש שנים טובות. במציאות לא יכולה להיות חפיפה בין השנים, אלא אם מדובר במצב שבו לאחדים זו תקופת שפע ולאחרים מחסור. לכן העלו החרטומים את האפשרות שמדובר בשבע בנות שנולדות ושבע בנות שמתות. שכן לפרעה היו נשים רבות, ויתכן שבתקופה אחת ייוולדו לו בנות וימותו לו בנות אחרות.
עצתו של יוסף לגבי אגירת אוצרות מזון בתקופת השפע לא הייתה עצה שבאה בעקבות פתרון החלום. לזאת יוסף לא היה מעז מול מלך מצרים. עצתו הייתה חלק מפתרון החלום. שנות השובע היו בכפיפה אחת עם שנות הרעב[1]. החלום עצמו הציע כי בשנים הטובות יאגרו עבור הרעות, ובשנים הרעות יאכלו מתבואת השנים הטובות. מהזווית הפנימית, עצם איסוף המזון ושימורו מכניס בתודעת השפע את תודעת שנות הרעב העתידות לבוא. ולהפך, אוצרות התבואה ששימשו את שנות הרעב החדירו את שנות השפע בשנים הקשות.
חלומות, ניתן ללמוד, כוללים לא רק את הבעיות העתידיות אלא גם את הפתרונות להם.
ברובד אחר, האפיזודה כולה מעבירה לנו מסר בנוגע לזמנים של הצלחה ועתות משבר. הצלחנו, אנחנו יושבים לבטח בתפקיד נוח. צריך להיזהר מהסתגרות, מחטא היוהרה. שכן ככל שנסבול יותר מאלה כך הנפילה תהיה קשה יותר אם יפטרו אותנו מעבודתנו. לחיות את ההצלחה והכישלון, השובע והרעב, בכפיפה אחת משמעו לא ליפול בחטא היוהרה, ההתנשאות, ההסתגרות והאטימות בזמן העלייה, ולאידך לא להתרגש מהנפילה. שכן גם כשאנו למטה אפשר להישען על הכוחות שצברנו בעת ההצלחה, לו רק התעקשנו להפיק את המרב מהשנים הללו.
פרעה שבקדושה
ולבסוף, פרעה בהשקפת פנימיות התורה הוא לא רק מלך עבר לממלכת עובדי אלילים. יש פרעה של מטה, המבטא הפניית עורף (אותיות פרעה) לבורא. פרעה המסמל את אמונת האדם בכוחות עצמו בלבד. ויש פרעה רוחני עליון בנפש האדם. כלומר מהבחינה של פרעה שבקדושה משתלשל פרעה התחתון, הגשמי, המתנכר לשורשו[2]. פרעה מלמד אותנו כי בנטיות הבהמיות הנמוכות שלנו, בגופנו הגשמי, במגמתנו הטבעית להכחיש את הבורא בחיי היומיום, בזמנים ומופעים של כעס, עצבים, עצבויות ודיכאונות, יכול להיות גילוי א-לוהי נשגב. יכול להיות מסר חבוי שצריך להבין ולפתור.
לשם הכרת הבעיה ומציאת הפתרון כך צריך שתתגלה בנו מידתו של יוסף, בן פורת עלי עין – בן פורת על שום שהוא תופר את חלומות פרעה. תופר, כלומר מחבר באמצעות כוח ראיית החכמה, העין, את הנסתר עם הנגלה, הרוחני הנשגב והגשמי התחתון.
(באדיבות
אתר התבוננות)
1] ראו לקוטי שיחות טו, עמ' 341 ואילך.
[2]. ראו: אדמו"ר הזקן, תורה אור, הוספות ויחי, קד, ב.
