רבות נכתב על הקשר של מר זלמן שז"ר עם חב"ד והרבי מלך המשיח שליט"א, קשר שהחל במוצאו החב"די, עבור דרך קשריו עם ראשי אגודת חסידי חב"ד בארץ ישראל, וכלה בקשר האמיץ עם עסקני כפר חב"ד ולוד, כמו גם עסקני חב"ד בירושלים.

בשלהי שנת תשכ"ו, במהלך ביקורו הראשון בארצות הברית כנשיא, ביקש לבקר את הרבי, אלא שהיו מאנשי משרד החוץ ופוליטיקאים אחרים שטענו כי לא ראוי שהנשיא יבקר את הרבי, אלא ההיפך. לבסוף ביקר שז"ר אצל הרבי, והתגובות בעד ונגד פורסמו בהבלטה בעיתונות הישראלית. 

מששב ארצה נפגש עם שרי הממשלה, וסיכם בפניהם את ביקורו בארה"ב. בתוך דבריו התייחס לביקורו אצל הרבי: 

דברים בפגישה עם חברי הממשלה בבית הנשיא ירושלים, כ"ג באב תשכ"ו, (9 באוגוסט 1966): אני מבקש להעיר בעניין קונטרוברסלי אחד, וזו הליכתי לרבי. אני יודע שהרבה מכם חשבו שאני לא צריך לעשות זאת. לא הבינותי מדוע, אבל מישהו המציא פורמולה שכבודו של הנשיא יותר גבוה והשאלה מי אל מי צריך ללכת. זוהי שטות. הלכתי לכל כך הרבה מקומות, למטרופוליטן אופרה ולמקומות אחרים. כאשר שמעתי שיש אנשים החושבים כך, חשבתי שאסע רק לוושינגטון ואוותר על ניו יורק. ברגע של חולשה חשבתי כך. ידעתי שהרבי לא יכול לבוא אליי - הוא לא יוצא מפתח ביתו, זו עובדה. יכולתי להגיד: אלך אליו או לא. ידעתי שאם אהיה בניו יורק אני אלך אליו, ולכן חפצתי יותר טוב לא ללכת לניו יורק. 

אחרי כן באו אלי בערב במוצאי שבת 'נחמו' חמישה רבנים [וביניהם: הרב שמואל לויטין, הרב יצחק גולדין, הרב משה לייב ראדשטיין, הרב יוד'ל קרינסקי] והודיעו לי שארבעת אלפים יהודים עומדים בסביבת בית הרבי ומחכים... ידעתי שאני לא יכול לדרוש שיביאו את 00,4 היהודים האלה אליי, ואני לא יכול לאכזב אותם. עובדה היא שניו יורק היא לא עיר יהודית, ברוקלין היא העיר היהודית. אינני יכול להיות בניו יורק ולא להיות בברוקלין, ואז החלטתי שאלך. 

כיוון שרציתי לתת לעניין זה יותר תוקף לקחתי איתי את השגריר הרמן ואת הקונסול הכללי ארנון. הם שמעו את כל השיחה שדיברתי עם הרבי על ארץ ישראל. דיברתי איתו דברים לא פחות קשים מאשר עם [לינדון] ג'ונסון [נשיא ארצות הברית] ולא כיסיתי דבר. אמרתי כל אשר בליבי, עד אשר אמר: אולי נישאר ביחידות. דיברתי עברית וכולם השתתפו בשיחה הזאת. הייתי מאוד מאושר שהלכתי. הוא עשה את זה בכבוד לפי דרכו. הוא לכבוד בואי הדפיס את הצוואה של אביו [כוונתו לעותק ראשון מקונטרס ובו מאמר שיצא באותם ימים, דיבור המתחיל "נחמו נחמו עמי" שאמר אדמו"ר המהר"ש מאה שנה לפני כן. 

בקונטרס נדפסו גם רישומי דברים מתוך מאמר הרבי הרש"ב "נחמו נחמו עמי" משנת עת"ר.]... והוא שיוה לעניין הזה, עד כמה שהוא יכול בלשון שלו, כל הוד מלכותי... 

החלטתי בלבי לשאול את לבי, ולבי אמר לי שעליי ללכת - והלכתי. כמו ששאלתי את לבי על ג'ונסון. היה לי מר מאוד שזכאי [עיתונאי, ידידו של שז"ר, שתקפו במאמר חריף בגין הביקור אצל הרבי] כתב מה שהוא כתב, ודווקא מזכאי לא חפצתי לקבל חץ כזה. הוא כתב לי מכתב [באמצעות העיתון], הבינותי שהוא נותן לי עצה. אחרי שהוא כתב זאת ביום שישי - ואני הייתי אצל הרבי במוצאי שבת - והוא ידע שהדבר לא יגיע אליי, כאב לי הדבר מאוד, אבל לא שיניתי. אני מוחל לו מקרב לב. הוא חשב שככה טוב, וחשבתי שמא יש חברי ממשלה שחשבו כך...