"כָּל אֶחָד שֶׁבִּקֵּשׁ עֶזְרָה, כָּל מִצְוָה שֶׁבָּאָה לְיָדְךָ - מִיָּד הִזְדָּרַזְתָּ לְקַיְּמָהּ וּבַצּוּרָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר. כָּעֵת אַתָּה מֵבִין מַדּוּעַ קָרָאתִי לְךָ יוֹסֵף הַצַּדִּיק שֶׁלִּי?!"
בְּבֵית מִשְׁפַּחַת כֹּהֵן אַחַר הַצָּהֳרַיִם שָׁקֵט. כָּל אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַיְּלָדִים עָסוּק עִם עַצְמוֹ. יוֹנִי וְלֵאָה מְכִינִים אֶת שִׁעוּרֵי הַבַּיִת, שֶׁנִּתְּנוּ לָהֶם הַיּוֹם בְּבֵית הַסֵּפֶר. דָּנִיֵּאל וּמִיכָאֵל קוֹרְאִים סְפָרִים בַּחֲדַר הַיְּלָדִים. וְשִׁירָה הַקְּטַנָּה מְשַׂחֶקֶת בַּלֶּגוֹ שֶׁקִּבְּלָה מַתָּנָה לְיוֹם הֻלַּדְתָּהּ.
"מִי יָכֹל לְהָבִיא לִי אֶת הַסֵּפֶר מִלְּמַעְלָה???" קָרָא מִיכָאֵל וְהֵפֵר אֶת הַשֶּׁקֶט שֶׁשָּׂרַר בַּבַּיִת "אֲנִי רוֹצֶה אֶת הַסֵּפֶר שֶׁבַּמַּדָּף לְמַעְלָה..." לֹא סִיֵּם מִיכָאֵל אֶת דְּבָרָיו וּכְבָר נִצַּב יוֹנִי עַל יָדוֹ. עָלָה עַל כִּסֵּא, הוֹרִיד אֶת הַסֵּפֶר הַמְּבֻקָּשׁ, וּפָנָה לְכִוּוּן חַדְרוֹ לְהַמְשִׁיךְ בְּשִׁעוּרֵי הַבַּיִת.
לִקְרַאת הָעֶרֶב נִשְׁמְעוּ דְּפִיקוֹת בַּדֶּלֶת. אַבָּא וְאִמָּא הִגִּיעוּ... אִמָּא הִתְיַשְּׁבָה בַּכֻּרְסָא בַּאֲפִיסַת כֹּחוֹת וְקָרְאָה בְּקוֹל: "מִי יָבִיא לִי..." לֹא סִיְּמָה אִמָּא אֶת מְבֻקָּשָׁהּ וּכְבָר הָיָה יוֹנִי עַל יָדָהּ: "אֲנִי אָבִיא לָךְ! מָה אַתְּ רוֹצָה?". "תּוֹדָה מָתוֹק. אֲנִי רוֹצָה כּוֹס מַיִם קָרִים וְ... גַּם אֶת נַעֲלֵי הַבַּיִת שֶׁלִּי" בִּקְּשָׁה אִמָּא. יוֹנִי רָץ לַמִּטְבָּח תּוֹךְ זִמְזוּם שִׁיר שָׂמֵחַ, הִגִּישׁ לְאִמָּא אֶת כּוֹס הַמַּיִם הַקָּרִים וּלְאַחֲרֶיהָ אֶת נַעֲלֵי הַבַּיִת.
"אוּף! אֲנִי לֹא מְבִינָה אֶת הַשְּׁאֵלָה הַזּוֹ!" קָרְאָה כָּעֵת לֵאָה מִכִּוּוּן הַחֶדֶר, וּכְבָר הָיָה עַל יָדָהּ יוֹנִי, לְסַיֵּעַ לָהּ בְּשִׁעוּרֵי הַבַּיִת, שֶׁאֵינָם מוּבָנִים.
בִּשְׁעַת עֶרֶב מְאֻחֶרֶת, כַּאֲשֶׁר כָּל יַלְדֵי מִשְׁפַּחַת כֹּהֵן כְּבָר הָיוּ בַּמִּטּוֹת, קָרָא אַבָּא לְיוֹנִי וְאָמַר לוֹ: "יוֹנִילֶ'ה, שָׂמַחְתִּי מְאֹד לִרְאוֹת אֶת יוֹסֵף הַצַּדִּיק שֶׁלִּי...!". "אַבָּא? לְמִי קָרָאתָ יוֹסֵף? אֵין לָנוּ יֶלֶד בַּבַּיִת שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ יוֹסֵף..." תָּמַהּ יוֹנִי. "לְךָ יוֹנִי. לְךָ קָרָאתִי יוֹסֵף כִּי אַתָּה מִתְנַהֵג כְּמוֹ יוֹסֵף - אַסְבִּיר לְךָ:
* * *
כַּאֲשֶׁר אֲחֵי יוֹסֵף יוֹרְדִים לְמִצְרַיִם, לְהָבִיא אֹכֶל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל - מִפְּנֵי הָרָעָב שֶׁשָּׂרַר בָּאָרֶץ - פַּרְעֹה שׁוֹלֵחַ מַתָּנוֹת וְאֹכֶל לְיַעֲקֹב. בָּא יוֹסֵף וּמוֹסִיף עוֹד כַּמּוּת נִכְבֶּדֶת שֶׁל אֹכֶל מְשֻׁבָּח לִשְׁלֹחַ לְאָבִיו. הוּא אֲפִלּוּ אֵינוֹ שׁוֹאֵל אֶת פַּרְעֹה לִרְשׁוּתוֹ, מִיָּד כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ הִזְדַּמְּנוּת לְקַיֵּם מִצְוָה הוּא מְקַיֵּם וּבְהִדּוּר - שׁוֹלֵחַ אֶת הָאֹכֶל הַמְּשֻׁבָּח שֶׁל מִצְרַיִם.
בְּדִיּוּק כָּכָה אַתָּה נָהַגְתָּ - כָּל אֶחָד שֶׁבִּקֵּשׁ עֶזְרָה, כָּל מִצְוָה שֶׁבָּאָה לְיָדְךָ - מִיָּד הִזְדָּרַזְתָּ לְקַיְּמָהּ וּבַצּוּרָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר.
כָּעֵת אַתָּה מֵבִין מַדּוּעַ קָרָאתִי לְךָ יוֹסֵף הַצַּדִּיק שֶׁלִּי?!"
(עפ"י לקו"ש חֵלֶק י' עמ' 151-159)