אליעזר, העבד המסור של אברהם אבינו, יוצא בפרשתנו לשליחות הראשונה בתורה. משימתו היא למצוא כלה ליצחק. אליעזר זכה לקפיצת הדרך, וכפי שהעיד על כך בעצמו בדבריו לבתואל, אביה של רבקה: "ואבוא היום". במילה 'היום' הוא בא להדגיש, כפי שמפרש רש"י: "היום יצאתי והיום באתי". היום יצאתי עם הגמלים מבית אברהם שבבאר שבע והיום הגעתי לעיר חרן שבארם.
 
קפיצת הדרך אינה דבר של מה בכך. לא כל אחד, לא בכל עת ובוודאי שלא בלי סיבה מיוחדת זוכה לה. לשם מה, אכן, קפצה הדרך לאליעזר? על כך נאמרו במפרשים כמה וכמה סיבות. אחת מהן מעניקה נקודת מבט מעניינת:
 
רבקה, המיועדת להיות אשתו של יצחק, הייתה צדקת שנולדה וגדלה בביתם של בתואל ולבן הרשעים. המדרש מגדיר אותה: "כשושנה בין החוחים". עד גיל שלוש לא הייתה עדיין רבקה ראויה להינשא ולא היה שייך להתחיל בתהליך הוצאתה משם. אולם ביום בו מלאו לה שלוש שנים – לא עיכב אותה הקדוש-ברוך-הוא אפילו יום אחד מיותר במקום שמסב לנשמתה סבל כה רב. וזו הסיבה שקפצה לאליעזר הדרך.
 
אליעזר תאר למשפחתה של רבקה את קפיצת הדרך, כדי להאיץ בהם: אם נעשה נס כה גדול לזירוז התהליך, בוודאי שגם עליכם לתת הסכמה מהירה ולהימנע מלעכב.
 
"מעשה אבות – סימן לבנים". התורה מאריכה בסיפורי האבות משום שיש בהם מסר ונתינת כוח לבנים. עלינו לדעת כי ברגע הנכון ניגאל מיד. אנו מובטחים כי הקדוש ברוך הוא לא יעכב אותנו בגלות אף רגע אחד מיותר.