רותם ביקש מבני לחזור על צילומי הרגליים, ולאחר שבחן את הצילומים, המליץ להתחיל בניתוח של ברך שמאל. גם הרב שיינברג, האיש ממנו קיבל בני עד כה ייעוץ רפואי, תמך בהמלצתו של ד"ר רותם, לאור ממצאים שהוצגו בפניו.
במשך שנים ארוכות סבל בנימין שטרית מפרקי הברכיים. הסחוסים בשני ברכיו נשחקו והוא צלע קשות והתייסר מכאבים עזים. הזמן הנוקף לא הטיב עמו. אדרבה, כאביו התגברו ועמם גם הצליעה החמירה.
לאחר סדרת צילומים שהתקיימה בבית הרפואה 'זיו' שבצפת, הובהר לבנימין, או כפי שנקרא בפי כולם: בני, כי הוא לא יימלט מניתוח בשני הברכיים. בני החליט ללכת על הטוב ביותר ופנה לניתוח פרטי ב"מדיקל סנטר" בהרצלייה.
בעצת מומחה תושב צפת, הרב עזרא שיינברג, החליט בני להתחיל עם רגל ימין. בני שלח ל"מדיקל סנטר" את הצילומים, כפי שנתבקש, ונקבע לו תאריך לניתוח.
לפרנסתו, מנהל בני חנות ירקות סמוך לקריית חב"ד בצפת. באופן טבעי מרבית לקוחותיו הם תושבי הקריה. עם כמה מהם יצר בני קשרי ידידות של ממש, כמו – הרב שניאור ליפסקר, מנכ"ל מוסדות 'חנוך לנער' בעיר. כאשר שוחח עם הרב ליפסקר על הניתוח המתוכנן, שאלו הרב ליפסקר האם כתב על כך לרבי מליובאוויטש מלך המשיח.
"אומר לך את האמת – לא חשבתי על זה", הודה בני. "אבל כעת כבר אין טעם. ממילא, כבר נקבע הניתוח, נבחר תאריך וגם מנתח. מה כבר תעזור בשלב כזה כתיבה לרבי?".
הרב ליפסקר לא הרפה. גם אשתו של בני שהייתה בחנות ושמעה על הרעיון, הצטרפה ללחץ שהפעיל הרב ליפסקר. "מה תפסיד מכך?", שכנעה את בעלה.
בפעם הבאה שהרב ליפסקר הגיע לקנייה, הוא היה מצויד בכרך 'איגרות קודש', כפי שנקראת סדרת המכתבים המודפסים של הרבי. בני העלה על הכתב את כל ההשתלשלות הרפואית של ברכיו ואת הסבל הרב שעובר, וחתם בבקשת ברכה להצלחת הניתוחים המתוכננים. בהדרכת הרב ליפסקר, הכניס את מכתבו לתוך הספר, ולאחר מכן פתחו כדי לראות מה מופיע בעמודים החופפים על מכתבו. לפי המקובל אצל חסידים, מה שמופיע באותם עמודים – מהווה תשובה גם לפנייה הנוכחית אל הרבי.
היה זה כרך טז עמוד ש, וכך נכתב שם:
במענה למכתבו מכ"ג שבט, בו כותב אשר התחיל טפול רפואי אצל רופא,
ומהנכון להמשיך בהטפול ויהי רצון שיהיה בהצלחה ולרפואה קרובה, ובודאי למותר לעוררו שככל שיוסיף בבריאות הנשמה, זאת אומרת בלימוד התורה הנגלה והנסתר וקיום המצות בהידור יתוסף גם בבריאות הגוף ובזה גם המיחוש אודותו כותב...
בברכה להוספה בתלמוד תורה וקיום מצותיה ולבשורות טובות בכל האמור.
בני נדהם מהתייחסות הקולעת למצבו. הוא ראה בדברי הרבי הוראה ברורה להמשיך בטיפול אותו התחיל בבית הרפואה 'זיו', ובמילים אחרות: לבטל את הניתוח המתוכנן בהרצלייה ולחסוך עלויות מיותרות. עוד באותו יום התקשר בני ל"מדיקל סנטר" כדי לבטל את הניתוח וחזר לרופא שבדקו ב'זיו', ד"ר דוד רותם.
רותם ביקש מבני לחזור על צילומי הרגליים, ולאחר שבחן את הצילומים, המליץ להתחיל בניתוח של ברך שמאל. גם הרב שיינברג, האיש ממנו קיבל בני עד כה ייעוץ רפואי, תמך בהמלצתו של ד"ר רותם, לאור ממצאים שהוצגו בפניו.
הניתוח נועד במקורו להימשך בין שעתיים לשלוש שעות. לפועל הוא נמשך עשרים שעות! בני המשפחה שהמתינו בחוץ, היו לחוצים עד אימה. ד"ר רותם יצא מדי כמה שעות החוצה ושב והסביר להם כי לא מדובר בסיבוך. פשוט, התגלו במציאות נתונים שהיו קשים לזיהוי בצילום. העצמות צמחו על חשבון הסחוסים שנשחקו, והמצב היה עדין במיוחד. "זהו אחד הניתוחים המסובכים והמורכבים שביצעתי בחיי, אבל בעזרת השם – נצליח!".
ד"ר רותם, כך מסתבר, פיתח שיטה מיוחדת לטיפול בברכיים, שהוכיחה את עצמה בהצלחה מדהימה במקרה של בני שטרית. יומיים לאחר הניתוח כבר הצליח בני לעמוד על שתי רגליו. נתון שהדהים את כל הרופאים. בביקור רופאים שהתקיים באותו יום, נכחו ד"ר רותם ורופאים נוספים. אחד הרופאים התריס בפני בני על כך שאומרים כי 'אין עוד מלבדו' של הקדוש-ברוך-הוא. "במקרה שלך, אתה חייב את תודתך דווקא לד"ר רותם, שבלעדיו לא היית עומד היום"...
בני, בתגובה, נשם עמוקות ושיתף את כל הנוכחים בסיפורו, כיצד התגלגל לידיו של ד"ר רותם רק בגלל הוראה שקיבל משליחו של הקדוש-ברוך-הוא עלי אדמות – הרבי מליובאוויטש. "בלעדיו, בלעדי הקדוש-ברוך-הוא – לא הייתי מגיע לד"ר רותם ואו-אז – אכן קשה לדעת מה היה קורה עם רגליי"...
כסטודנט זכה ד"ר רותם להיות אצל הרבי ולקבל ממנו דולר לצדקה וברכה. "מי יודע?", מחייך בני, שכבר עבר גם את הניתוח ברגלו השנייה בהצלחה גדולה, "אולי גם הדולר ההוא תרם להצלחתו בניתוחיי"...
