בפרשת לך לך מקבל אברהם אבינו ציווי מיוחד: למול את בשר הערלה. מאז ועד היום, כל ילד יהודי נכנס ביום השמיני לחייו ב'בריתו של אברהם אבינו'. בבשרו נחתמת האות המסמלת את יהדותו.
 
ברם חשוב לדעת כי גם קודם לכן לא היה התינוק גוי. מי שנולד לאם יהודייה הוא יהודי מרגע הלידה – ולנצח. יהיה מה שיהיה, הוא לעולם לא יוכל להתנתק מיהדותו! אלא שבברית המילה נוצר חיבור משמעותי של הנפש האלוקית עם גופו.
 
גם לאחר הברית, עדיין החיבור לא מושלם. רק בכניסה לגיל המצוות מגיע החיבור לשיאו. אך מכל מקום, כפי שמתאר אדמו"ר הזקן (רבי שניאור זלמן מלאדי) בשולחן ערוך, מדובר בפרק משמעותי ומכריע בקשר של הנפש עם הגוף.
 
בגמרא (סנהדרין קי ב) נאמר, כי כל ילד (או מבוגר) יהודי שבא בברית, יקום בתחיית המתים. הזכות של הגוף לקום בתחיית המתים נוצרת מהשפעת הנשמה עליו על-ידי קיום המצוות, ובמצוות ברית המילה יש להשפעה הזו ממד מיוחד, שאין באף מצווה אחרת:
 
רובן ככולן של המצוות מתקיימות עם הגוף, אך לא בגוף עצמו. לדוגמה: צדקה מעניקים (לרוב) עם היד, אך לא ביד. כלומר, ביד לא התחולל שום שינוי כתוצאה מקיום המצווה. כך גם אוכלים לכבוד שבת עם הפה, ולאחר שאוכלים הוא נותר בדיוק אותו פה. וכך כמעט בכל המצוות – חוץ ממצוות המילה. מצוות המילה מחוללת שינוי של ממש בגוף, ולכן היא, יותר מכל מצווה אחרת, מבטיחה את תקומתו של הגוף בתחיית המתים.