ואת חטאתכם, אשר עשיתם את העגל (דברים ט,כא)

 

בפרשתנו השבוע, פרשת 'עקב', מספר משה רבנו את סיפורו של חטא העגל, שבגללו נאלץ לשבור את הלוחות הראשונים. לאחר מכן אמר לו הקב"ה: "פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים... ואכתוב על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שיברת". בהמשך אף ציווה הקב"ה את עם-ישראל לעשות לו משכן במדבר, "כדי שיידעו כל האומות שנתכפר להם מעשה העגל".

 

חז"ל אומרים, שאחת הסיבות שגרמו לעם-ישראל לחטוא חטא חמור זה היא - ריבוי הזהב (ביציאת מצרים וביזת הים) שהיה ברשות ישראל, שהעבירם על דעתם ועל דעת קונם. היה אפשר לחשוב, שלאחר שהזהב הכשילם כל-כך, יטיל עתה הקב"ה מגבלות על השימוש בזהב. אולם בפועל אנו רואים את ההפך: החומר הראשון ששימש לבניין המשכן - שאותו ציווה הקב"ה לבנות כביטוי לכפרת חטא העגל, היה דווקא - זהב!

יתרה מזו אומרים חז"ל: "לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב; ולמה נברא? בשביל המשכן ובשביל בית-המקדש". כלומר, המטרה הראשית שעבורה בכלל נבראה כל המציאות של הזהב, הייתה המשכן והמקדש; ולאחר שנברא הזהב שבעולם למטרה זו, ניתנה לבני-האדם האפשרות והבחירה החופשית - להשתמש בזהב גם למטרות של חולין.

 

כאן בא לידי ביטוי העיקרון, שכל דבר שקיים בעולם נועד למעשה לשרת את האמת האלוקית. ובלשון המשנה: "כל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא בראו אלא לכבודו".

אלא שהקב"ה בהעניקו לאדם יכולת של בחירה חופשית, מאפשר לו לעשות בבריאה שימוש נכון ועל-פי המטרות שלשמן נבראה, או חלילה להשתמש בדברים לרעה, ואף למטרות הפוכות בתכלית - כמו להשתמש בזהב, שנברא למען המקדש, אף... ל'עבודה זרה' ר"ל! אך גם ניצול לרעה אינו משנה, או מקלקל את הייעוד המקורי שלשמו נבראו הדברים, (ה"מפני השוטים" יאבד הקב"ה את עולמו ?!.)
 

אף עצם האפשרות לנצל את הבריאה לרעה נועדה בסופו של דבר להוסיף ב'כבודו' של הקב"ה. שכן טבע האדם הוא, שכאשר הוא עומד מול התנגדות והפרעה (או פיתוי), מתעוררים בו כוחות פנימיים חבויים, ואז נוצרת הוספה והתחזקות בעוצמת עבודתו את קונו.

עיקרון זה נכון לא רק לגבי דברים שנבראו בששת ימי בראשית, אלא גם לעניין מכשירים ופיתוחים טכנולוגיים שנתגלו על-ידי האדם. גם היכולת (השיכלית) הזאת נבראה על-ידי הקב"ה, ואף עליה נאמר: "לא בראו אלא לכבודו". על-כן ברור, שהייעוד האמיתי והמקורי של כל ההמצאות הללו הוא להרבות כבוד שמים ("מה רבו מעשיך ה' כולם בחוכמה עשית"...).

העובדה, שיש המשתמשים בכלים אלה למטרות שליליות, אינה גורעת מייעודם המקורי. ואדרבה, כאשר יהודי משתמש בדברים הללו להפצת היהדות ("אור-לגויים") - או-אז הוא מביא אותם לתכליתם ולשלמותם המקורית, שלשמה נבראו.