הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה.

אֵלִיָּהוּ נִכְנַס הַבַּיְתָה מִתְנַשֵּׁף.

הִבַּטְתִּי לְעֵבֶר הַשָּׁעוֹן. הַשָּׁעָה הָיְתָה שֵׁשׁ בָּעֶרֶב. "מֶה עָשִׂיתָ בַּחוּץ עַד עַכְשָׁו? הֵיכָן הָיִיתָ?" שָׁאַלְתִּי. "עָשִׂיתִי סִיבוּב בֵּין עָרֵי הַמִּקְלָט..." עָנָה אֵלִיָּהוּ תְּשׁוּבָה שְׁנוּנָה כְּמוֹ תָּמִיד. אֲנִי, שֶׁלֹּא הִצְלַחְתִּי לְפַעְנֵחַ אֶת הַחִידָה, פָּנִיתִי בְּקוֹל תַּקִּיף שֶׁל אָחוֹת גְּדוֹלָה: "אֲנִי לֹא צוֹחֶקֶת אִתְּךָ, אֲנִי רְצִינִית. הֵיכָן הָיִיתָ?".

"גַּם אֲנִי לֹא צוֹחֵק אִתָּךְ, דִּבַּרְתִּי בְּשִׂיא הָרְצִינוּת. הָיִיתִי בְּכַמָּה עָרֵי מִקְלָט: לְעִיר מִקְלָט אַחַת הָלַכְתִּי, שָׁם רָאִיתִי יְלָדִים, הֶחְלַטְתִּי לְלַמֵּד אוֹתָם חֻמָּשׁ בְּרָאשִׁית. לְעִיר מִקְלָט נוֹסֶפֶת, הָלַכְנוּ מִסְפַּר חֲבֵרִים, לִלְמֹד מִשְׁנָה מִמַּסֵּכַת בְּרָכוֹת. אַחַר כָּךְ הִסְפַּקְתִּי אֲפִלּוּ לְהִכָּנֵס לְעוֹד עִיר מִקְלָט. לֹא תַּאֲמִינִי, בְּאֶמְצַע בֵּית הַמִּדְרָשׁ, רָאִיתִי דָּבָר מַלְכוּת לַנֹּעַר שֶׁאֲנִי מְאֹד אוֹהֵב, וְלָמַדְתִּי עִם עוֹד חָבֵר. בְּקִצּוּר, אַתְּ מְבִינָה, הָיְתָה לִי דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה..." סִיֵּם אֵלִיָּהוּ אֶת דְּבָרָיו כְּשֶׁפָּנָיו קוֹרְנוֹת מֵאֹשֶׁר, וְלֹא שָׂם לֵב לְכָךְ, שֶׁאֲנִי לֹא הֵבַנְתִּי כְּלָל לְמָה הוּא מִתְכַּוֵּן.

"אֶפְשָׁר הֶסְבֵּר לַקּוֹדִים שֶׁדִּבַּרְתָּ בָּהֶם כָּעֵת?!" בִּקַּשְׁתִּי.
"בְּוַדַּאי", עָנָה בְּשִׂמְחָה "עַל עָרֵי הַמִּקְלָט אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁשָּׁמַעְתְּ! רַק תִּזְכֹּרֶת קְצָרָה: יְהוּדִי שֶׁהָרַג בְּשׁוֹגֵג - בְּלִי כַוָּנָה - לְדֻגְמָא: תִּקֵּן מַשֶּׁהוּ בַּמִּרְפֶּסֶת שֶׁל הַבַּיִת, וְהַפַּטִּישׁ נָפַל, חַס וְשָׁלוֹם, עַל מִישֶׁהוּ שֶׁעָבַר בָּרְחוֹב, מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל הַנִּפְטָר יִרְצוּ לִנְקֹם בַּהוֹרֵג. מַה הוּא יַעֲשֶׂה? יֵשׁ לוֹ אֶפְשָׁרוּת לִבְרֹחַ לְעִיר מִקְלָט. שָׁם הוּא מוּגָן מִפְּנֵי הָרוֹדְפִים אַחֲרָיו.

גַּם אָדָם, שֶׁהָרַג, חַס וְשָׁלוֹם, בְּכַוָּנָה תְּחִלָּה, מַגִּיעַ לְעִיר מִקְלָט עַד שֶׁבֵּית הַדִּין יִשְׁפֹּט אֶת דִּינוֹ.

מַסְבִּיר הָרַבִּי, שֶׁגַּם לָנוּ כַּיּוֹם יֵשׁ עִיר מִקְלָט מִפְּנֵי מַעֲשִׂים לֹא רְאוּיִים. מָהֵן עָרֵי הַמִּקְלָט שֶׁלָּנוּ...?"

"הֵבַנְתִּי, אֲנִי יוֹדַעַת, הֵבַנְתִּי!" עָצַרְתִּי אֶת אֵלִיָּהוּ בְּאֹשֶׁר, שֶׁסּוֹף סוֹף הֵבַנְתִּי אֶת הָעִנְיָן. "לִמּוּד הַתּוֹרָה הוּא עִיר הַמִּקְלָט שֶׁלָּנוּ, כְּכָל שֶׁנִּתְעַסֵּק יוֹתֵר בְּתוֹרָה, נִלְמַד וּנְלַמֵּד, נִהְיָה מוּגָנִים יוֹתֵר מִפְּנֵי מַעֲשִׂים לֹא טוֹבִים.

רֶגַע, אָז אוּלַי נֵלֵךְ עַכְשָׁו יַחַד לְעִיר מִקְלָט וְנִלְמָד תּוֹרָה בְּחַבְרוּתָא?".