מִתְכּוֹנְנִים...
"אַתְּ צוֹדֶקֶת! עֲדַיִן לֹא הִתְחַלְתְּ מַמָּשׁ לִלְמֹד בְּכִתָּה א', אֲבָל אַתְּ בַּזְּמַן שֶׁנִּקְרָא כְּבָר, כַּהֲכָנָה לְכִתָּה א', וּמַרְגִּישִׁים כְּבָר אֶת הַתְחָלָתָהּ שֶׁל כִּתָּה א'!"
דִּינָה הַבַּת הַבְּכוֹרָה בַּבַּיִת, מַמָּשׁ מִתְרַגֶּשֶׁת. בַּחֹדֶשׁ הָאַחֲרוֹן, הַנּוֹשֵׂא הַיָּחִיד עָלָיו דִּבְּרָה, הָיָה: כִּתָּה א'. אִמָּא שֶׁלָּהּ שִׁתְּפָה פְּעֻלָּה עִם דִּינָה. עוֹד לִפְנֵי שֶׁדִּינָהלֶ'ה סִיְּמָה אֶת גַּן הַחוֹבָה, הֵן הֵחֵלּוּ בַּהֲכָנוֹת לְכִתָּה א'. קָנוּ יַלְקוּט מְעֻטָּר בִּפְרָחִים, טוּשִׁים זוֹהֲרִים, מַחְבָּרוֹת וַעֲטִיפָה לַסְּפָרִים. וְכָךְ פְּעָמִים רַבּוֹת הִגִּיעָה אִמָּא הַבַּיְתָה עִם הַפְתָּעוֹת לְדִינָהלֶ'ה, לִקְרַאת כִּתָּה א'.
הִגִּיעָה חֻפְשַׁת הַקַּיִץ. הַהִתְרַגְּשׁוּת הִגִּיעָה לְשִׂיאָהּ. "סַבְתָּא, אֲנִי לֹא מַאֲמִינָה" שָׁמְעָה דִּינָה אֶת אִמָּא מְשׂוֹחַחַת בַּטֶּלֶפוֹן: "כֵּן, דִּינָהלֶ'ה שֶׁלִּי, כְּבָר גְּדוֹלָה - הִיא בְּכִתָּה א'!".
לְמָחֳרָת, שָׁמְעָה דִּינָה אֶת אִמָּא אוֹמֶרֶת שׁוּב אוֹתָן מִלִּים, אֶלָּא שֶׁהַפַּעַם לְדוֹדָה תָּמָר. לְאַחַר מִסְפַּר יָמִים, שׁוּב שָׁמְעָה אוֹתָהּ אוֹמֶרֶת: "דִּינָהלֶ'ה כְּבָר בְּכִתָּה א'", לַשְּׁכֵנָה מִקּוֹמָה רִאשׁוֹנָה.
הַיּוֹם, דִּינָה פָּנְתָה אֶל אִמָּא בַּאֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם בִּשְׁאֵלָה: "אֲנִי לֹא מְבִינָה, אִמָּא! לָמָּה אַתְּ אוֹמֶרֶת לְכ-וּ-לָּ-ם שֶׁאֲנִי כְּבָר בְּכִתָּה א'? אֲנִי עֲדַיִן לֹא בְּכִתָּה א'! אֲנִי רַק בַּחֹפֶשׁ שֶׁלִּפְנֵי כִּתָּה א'...".
"דִּינָהלֶ'ה מְתוּקָה שֶׁלִּי" חִיְּכָה אִמָּא חִיּוּךְ מֵבִין: "אַתְּ צוֹדֶקֶת! עֲדַיִן לֹא הִתְחַלְתְּ מַמָּשׁ לִלְמֹד בְּכִתָּה א', אֲבָל אַתְּ בַּזְּמַן שֶׁנִּקְרָא כְּבָר, כַּהֲכָנָה לְכִתָּה א', וּמַרְגִּישִׁים כְּבָר אֶת הַתְחָלָתָהּ שֶׁל כִּתָּה א'!"
"מָה???" הִבִּיטָה דִּינָה בְּמַבָּט מְבֻלְבָּל לְעֵבֶר אִמָּא "אֲנִי לֹא מְבִינָה לְמָה אַתְּ מִתְכַּוֶּנֶת. אָז הִתְחַלְתִּי כִּתָּה א' אוֹ לֹא???"
* * *
"חֲמוּדָה שֶׁלִּי- אַסְבִּיר לָךְ" עָנְתָה אִמָּא "כְּשֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתְקָרְבִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּמִתְכּוֹנְנִים לִכְבֹּשׁ אוֹתָהּ, הֵם חוֹנִים בְּמָקוֹם שֶׁכְּבָר חָנוּ בּוֹ לִפְנֵי כֵן. אֲבָל שֵׁם הַמָּקוֹם מִשְׁתַּנֶּה. מַדּוּעַ? כִּי עַכְשָׁו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נִמְצָאִים בַּהֲכָנוֹת לִקְרַאת הַכְּנִיסָה לָאָרֶץ - הַמָּקוֹם, בּוֹ הֵם חוֹנִים, שֶׁנִּמְצָא סָמוּךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, נִקְרָא כָּעֵת בְּשֵׁם שֶׁמְּקַשֵּׁר אוֹתוֹ לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ - לָאָרֶץ שֶׁל עַם הַקֹּדֶשׁ.
נָכוֹן, הֵם עֲדַיִן לֹא כָּבְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ, וַעֲדַיִן לֹא נִכְנְסוּ לָאָרֶץ, אֲבָל הָאָרֶץ כְּבָר נִקְרֵאת שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל!
כָּךְ גַּם אַתְּ, דִּינָה" סִיְּמָה אִמָּא "עֲדַיִן לֹא הִתְחַלְתְּ כִּתָּה א', אֲבָל אַתְּ בַּהֲכָנוֹת, אָז נִקְרָא שֶׁאַתְּ כְּבָר בְּכִתָּה א'.
כָּךְ גַּם הַתְּקוּפָה בָּהּ אָנוּ חַיִּים, קְשׁוּרָה יוֹתֵר לַגְּאֻלָּה וּפָחוֹת לַגָּלוּת, כִּי זוֹ תְּקוּפַת הַהֲכָנָה לַגְּאֻלָּה"
(עפ"י סֵפֶר הַשִּׂיחוֹת תשמ"ח חֵלֶק ב' ע' 575-566)