תשעה באב הוא היום בו חרבו שני בתי-המקדש, בהפרש של 490 שנה.
כאשר מתוודעים לקורות עמנו בתקופות שקדמו לחורבנות – תקופת הנביאים, בימי הבית הראשון וראשית תקופת חז"ל, בימי הבית השני – מנקרת השאלה: איך אבותינו עשו זאת לעצמם? בידיהם היה למנוע את החורבנות והם לא מנעו אותם!
אכן, ברמה הפשוטה ביותר הם ניסו למנוע. התעודות ההיסטוריות היהודיות מלמדות על מאבקים הרואיים שניהלו בני עמנו כנגד רבבות הקלגסים הצוררים, בעיקר בימי הבית השני; מאבקים שבראשיתם נחלו נצחונות מזהירים, אך בשורה התחתונה כשלו ולא הצליחו למנוע את החורבנות הנוראים.
אולם הייתה לאבותינו אפשרות לחסוך מלכתחילה את כל הצרה הזו. אילו היו שומעים לקול המוכיחים בשער, שבים בתשובה ומתקנים את מעשיהם – לא היה הקדוש-ברוך-הוא מביא עליהם את צבאות הגויים.
גם לאחר שבאו הגויים וצרו על ירושלים – עדיין לא היה מאוחר לחזור בתשובה ובכך להביא להסרת המצור ולהסגת הגויים. היה לכך תקדים: סנחריב מלך אשור צר בזמנו עם מאה שמונים וחמישה אלף חיילים על ירושלים, ובעקבות תפילתו ואמונתו של חזקיהו מלך יהודה, חולל הקדוש-ברוך-הוא נס ובן-לילה מתו כל החיילים האשורים!
*
מלמדי הזכויות ימהרו לסנגר, כי זו לא חכמה לדבר בדיעבד, ממרחק של אלפי שנים מזירת ההתרחשויות. אמנם נביאי וחכמי ישראל דיברו ברורות וכיוונו את העם בדיוק אל הטעויות שיש לתקן, ואילו אכן הייתה לאבותינו מודעות מלאה לכך שהחורבן והגלות עומדים להפוך לעובדה ממשית – היו מתפכחים ומשנים את דרכיהם הנלוזות.
אולם מה לעשות – היצרים השליליים היו חזקים יותר. היצרים אפפו אותם בבועה הקוסמת של הנאות החטא והדחיקו מהמודעות את תוצאת החורבן שתצמח מהן. פתגם מסנגר אומר, כי אין זה הוגן לפרוש לנגד העיניים את כל תאוות העולם ואילו את גן-העדן והגהנום להכיר רק דרך הספרים. על משקל זה ניתן גם לסנגר ולומר, כי החורבן והגלות היו לאבותינו משהו מהספרים, בעוד החטאים השונים קרצו וארבו לכול בהישג יד.
אבל ככלות הכול, נותר לו בתוכנו אותו קול פנימי מתקומם – למה הם לא חשבו נכון? הם, שזכו לשמוע מילים כה ברורות מפי הנביאים והחכמים שפרשו בפניהם את העתיד בצבעים עזים וצורבים. מדוע אפוא לא שעו אל האמת וחסכו אלפיים שנות גלות מיותרות?!
*
את גלגלי הזמן לא נוכל לסובב לאחור – וברוך השם שכך. לנוכח ירידת הדורות, קשה להאמין כי אילו אנחנו חיינו אז, היינו נוהגים אחרת מאבותינו.
אך את ההתקוממות שבתוכנו לא צריך להדחיק. צריך לתעל אותה ולהפנותה אל עצמנו. גם אנו, כאבותינו, נמצאים על פרשת-דרכים. כפי ששמענו את נבואתו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, אנו חיים בדור האחרון לגלות והראשון לגאולה. ומה אתנו? – האמנם אנו עושים ככל שביכולתנו להגשים את חזון הגאולה הלכה למעשה? האמנם אנו שועים אל האמת הברורה שבפי נביא הדור, ולרגע לא שוקטים מהעשייה להבאת המשיח?
שאלה זו צריך כל אחד מאתנו להפנות לעצמו, ולדאוג לכך שיוכל לענות עליה תשובה ראויה. לדאוג לכך, שכאשר נעמוד מול הדור הבא – הדור שייוולד כבר בתוך הגאולה – ונישאל, האם האמנו לדברי הנבואה ונהגנו בהתאם – לא נתבייש בתשובה שלנו.
זו הדרך שעמה נוכל לחסוך כבר בשנה הזו, בעזרת השם, את התענית – ולהפוך את תשעה באב ליום חג ומועד.
