כאשר יודעים שכל הקשיים בגלות אינם אלא כוח עילוי – מתמלאים במשאבי נפש להתמודד עמם טוב יותר. לכן מכנה התורה את החניות בשם 'מסעי' – כדי שנזכור כי כל מסע שאנו עוברים מקרב אותנו אל הגאולה השלמה.
בפרשת 'מסעי' מונה התורה את 42 המסעות שעברו בני ישראל מיציאתם ממצרים ועד הגיעם לשפת הירדן, על סף הכניסה לארץ ישראל. התורה מציינת את מקומות
החנייה ומכנה אותם בשם "
מסעי בני ישראל". מדוע?
רש"י מסביר כי החניות נקראות מסעות, כיוון שכל חנייה היא נקודת פתיחה של המסע הבא. אלא שאם אכן מסתכלים על היעד שבכל שלב, היחס לכאורה צריך להיות הפוך: הרי המסעות אינם המטרה של החניות, אלא להפך – החניות הן המטרה של המסעות. מתאים אפוא יותר לקרוא למקומות על שם ייעודם – 'חניות בני ישראל' ולא 'מסעי'!
תורת החסידות מלמדת כי למסעות יש משמעות רוחנית: 42 המסעות במדבר מקבילים ל-42 מסעות רוחניים שאנו עוברים בזמן הגלות. כל חנייה מלמדת כי אנו קרובים יותר אל החנייה המיוחלת – בגאולה השלמה. נמצא כי שוב, תהליך המסעות בגלות אינו אלא אמצעי כדי להגיע אל 'חניית הגאולה', ומדוע אפוא אנו מכנים את החניות בשם האמצעי המוביל אליהן – 'מסעי'?
הסבר העניין מבוסס על הרעיון כי ההתמודדות עם קשיים מהווה בעצם התעלות. כל אתגר מביא לחוסן אמיתי ופנימי, וכגודל האתגר – עוצמת החוסן שבאה בעקבותיו. וכך גם בענייננו: ההתמודדות עם המסע והטלטלה היא זו שדווקא מביאה לחנייה במדרגה הגבוהה. ככל שההתמודדות קשה יותר – החנייה שבעקבותיה תהיה במצב איכותי יותר. נמצא שמסעות הגלות הקשים הם בעצם נשמתם של החניות. דווקא באמצעותם כובשים את החניות המרוממות.
כאשר יודעים שכל הקשיים בגלות אינם אלא כוח עילוי – מתמלאים במשאבי נפש להתמודד עמם טוב יותר. לכן מכנה התורה את החניות בשם 'מסעי' – כדי שנזכור כי כל מסע שאנו עוברים מקרב אותנו אל הגאולה השלמה.
(ליקוטי שיחות חלק כג עמוד 224)
