את החוויה הזו לא ישכח יוסי סוויסה כל ימי חייו. טיול בתורכיה שהתחיל נחמד והסתיים רע, בעטיה של תאונת דרכים קשה. יוסי נותר אחריה מדמם, שבור ופצוע אנושות, והוטס ארצה בבהילות, במצב קשה מאוד.
 
בסדרת ניתוחים מסובכים הושתלו בגופו של יוסי – באגן וברגליים – פלטינות וברגים שונים. הבעיה העיקרית הייתה בצד השמאלי – השברים שם לא התאחו בשלמות, והרופאים לא היו אופטימיים בלשון המעטה. יוסי התאמן על שימוש בקביים, שהפכו לחלק בלתי נפרד ממנו.
 
במצב כזה מצא את יוסי הרב הרצל בורוכוב, חסיד חב"ד מרחובות. יוסי הוא אחד מהבעלים של מוסך 'סגנון' שבאזור התעשייה ברחובות. היה זה ארבעה חודשים לאחר התאונה העגומה. הרב בורוכוב הסתובב באזור והציע לסוחרים להניח תפילין, וכאשר יוסי נעמד להניח תפילין זיהה הרב בורוכוב את יציבתו הכושלת. "העיקר שאני חי. גם זה נס", הצליח יוסי להעלות חיוך על פניו, כאשר סיים לספר את סיפורו העגום.
 
לכל מקום שהרב בורוכוב הולך, הוא לוקח עמו כרך של 'איגרות קודש', כפי שנקראת סדרת המכתבים המודפסים של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. "בוודאי שמעת על הרבי, נכון?", שאל-קבע הרב בורוכוב. יוסי הנהן בראשו. "כאן ועכשיו אתה תכתוב לרבי את סיפורך ותבקש ממנו ברכה לרפואה על טבעית. כדי שהנס יחול עליך, כדאי שתקבל על עצמך החלטה טובה בתחום שמירת המצוות. הרבי מסביר כי כך עושים 'כלי', שבו תשרה ברכת השם".
 
יוסי נסחף באמונתו הבלתי מתפשרת של הרב בורוכוב והתלהב מהעניין. בהמלצת הרב בורוכוב, קיבל על עצמו להניח תפילין מדי יום ולתרום צדקה למוסדות חב"ד, כתב על כך לרבי וביקש ברכה לשיקום מהיר. הוא היה סקרן לראות איזו ברכה תופיע בעמוד שבו יכניס את פנייתו לרבי.
 
המכתב נתחב לכרך יג בעמוד שצד. וכך הופיע שם:
 
במענה על מכתבו מיום חמישי, שבו כותב על דבר תאונת דרך שאירעה לו לא עלינו ולא עליכם, ואזכירו על הציון הקדוש (מקום קבורתו של האדמו"ר הקודם מליובאוויטש)... אשר הכול יסתיים בכי טוב, ומכאן ולהבא לא ידע מצער ועגמת נפש חס ושלום.
 
מהנכון היה שלהבא יחזיק בהקאר (מכונית) שלו סידור, תהלים וגם תניא, ומה טוב איזה חוברות בענייני יהדות בשפת המדינה. ומדי נוסעו יחפש הזדמנויות להנאות (לההנות) בתוכן חוברות אלו או גם בחוברות עצמן את אלו שנפגש עימהן, שעל ידם יתבסס בהם בענייני יהדות. וכשעומד לנוח ומפסיק נסיעתו, יאמר קאפיטל (פרק) תהלים או ילמד איזה שורות מאחד הספרים הנ"ל, אשר על-ידי כל זה תיעשינה נסיעותיו שליחות של מצווה...
 
ליוסי היו תפילין משלו, והרב בורוכוב המליץ לו למסור אותן וגם את המזוזות הקבועות בפתחי ביתו לבדיקה. הבדיקה גילתה כי אלו כאלו פסולות, ויוסי מיהר לרכוש תפילין ומזוזות חדשות ומהודרות.
 
ואמנם, הנס לא איחר להופיע. היה זה בדיוק חג הפורים. הרב בורוכוב הגיע למוסך 'סגנון' כדי להעניק ליוסי ולשותפו משלוח מנות, והמחזה שהתגלה לפניו גרם לו לשפשף עיניים: יוסי התרוצץ בין הרכבים ללא קביים...
 
יוסי ראה את הרב בורוכוב וקרב אליו בעיניים נוצצות: "אתה רואה, ברכת הרבי התקיימה!".
 
בדיעבד, התגלה לרב בורוכוב כי הוא לא הראשון שיצר את הקשר של יוסי עם הרבי. היה זה בעת ביקור אחר במוסך. הרב בורוכוב ראה במשרד ילד בן שמונה, שיוסי הכיר לו בגאווה כבנו בכורו. "הוא וגם הבת שנולדה לנו לפני שנה, הגיעו לעולם בזכות הרבי".
 
מסתבר, שבמשך כמה וכמה שנים לא זכו יוסי ואשתו להתברך בילדים. הם כיתתו רגליים בין רופאים מומחים, השתמשו בסגולות שקיבלו ממקובלים שונים, ועדיין בוששה ישועתם להופיע. מכר שלהם, חסיד חב"ד, עודד אותם לכתוב לרבי וכך עשו. הם זכו לקבל את ברכת הרבי וכך נולד בנם הבכור.
 
לאחר כמה שנים, רצו יוסי ואשתו ילד נוסף. הרופאים עמם היו בקשר, טענו שעדיין קיימת אצלם אותה בעיה שהייתה לפני שנולד בנם הבכור ולא ידעו בדיוק כיצד לעזור להם. כעת, יוסי ואשתו כבר ידעו את הכתובת. הם שבו ופנו לרבי, קיבלו את ברכתו – וכך נולדה הבת.
 
שלושה ניסים התרחשו למשפחת סוויסה, אך בזאת לא אמרו די. באחת ההזדמנויות, בשלב שהרב בורוכוב הרגיש מספיק פתוח עם יוסי, הוא שלף מתיקו דף לבן וכרך 'איגרות קודש'.
 
"מה עכשיו?", שאל יוסי.
 
"אני חושב שהגיע הזמן לבקש מהרבי ברכה לילד נוסף", השיב הרב בורוכוב בטון הכי פשטני.
 
יוסי לא היה בטוח ששמע טוב. "מה אתה מתכוון?", התקשה לעכל את 'תוכניתו' של הרב בורוכוב.
 
"פשוט מאוד. אתה מחייג כעת לאשתך, מקבל ממנה הסכמה להחלטה משותפת לשמור את מצוות הטהרה של הבית היהודי, כותב על כך לרבי – ומבקש ברכה לילד נוסף"...
 
לאחר עשרה חודשים נולד למשפחת סוויסה ילדם השלישי, בן חמוד וחביב.