הריסתו של בית-המקדש נועדה אך ורק לשם בנייתו מחדש בצורה משופרת. בתי המקדש שחרבו היו מעשי ידי אדם ואילו בית-המקדש השלישי הוא מעשה ידיו של הקדוש-ברוך-הוא. לכן הוא יעמוד לנצח ומאומה לא יוכל לו
ישנו איסור חמור להשחית אפילו חלק מבית-המקדש. בנוסף לאיסור "בל תשחית" ששייך בכל השחתה שהיא, יש איסור מיוחד להרוס מבנה של קדושה. כמו שנאמר: "תתוצו... – לא תעשון כן להשם אלוקיכם" (ראה יב, ג-ד).
כל ציווי שנאמר לנו בתורה מקוים גם על-ידי הקדוש-ברוך-הוא. כלל זה למדו חז"ל מהפסוקים "מגיד דבריו ליעקב, חוקיו ומשפטיו לישראל" (תהלים קמז, יט), "ושמרו את משמרתי" (ויקרא כב, ט). מכך שנאמר דבריו, חוקיו, משפטיו, משמרתי – ולא דברים, חוקים, משפטים, המשמרת – משמע שגם הוא בעצמו מקיים הכול.
נשאלת אפוא השאלה, כיצד הרס הקדוש-ברוך-הוא בעצמו את בית-המקדש? שאלה שמתחדדת לאור העובדה, שלא רק שהקדוש-ברוך-הוא לא מנע את החורבן, אלא ממש יזם אותו! וכמו שנאמר (ירמיה כה, ט ואילך): "הנני שולח... ואל נבוכדרצאר מלך בבל עבדי"?
ישנו ניסיון לתרץ זאת בכך שחורבן העצים והאבנים חסך חורבן גדול שהיה אמור להיות בעם ישראל, כך שזו לא הייתה השחתה גרידא, אלא למטרה חיובית. אולם מבחינה הלכתית, ההסבר לא מתקבל, משום שההיתר היחיד להרוס מבנה של קדושה הוא רק למטרת בנייה משופרת יותר שלו עצמו ולא של דברים אחרים תמורתו!
אלא ההסבר הוא, שהריסתו של בית-המקדש אכן נועדה אך ורק לשם בנייתו מחדש בצורה משופרת. בתי המקדש שחרבו היו מעשי ידי אדם, ואילו בית-המקדש השלישי הוא מעשה ידיו של הקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו ולכן הוא יעמוד לנצח ומאומה לא יוכל לו! לצערנו, הבנייה החדשה עדיין נמשכת – קרוב לאלפיים שנה. אולם מלכתחילה, הבנייה המשופרת הייתה כל מטרת החורבן, כך שהחורבן עצמו אינו אלא חלק מתהליך הבנייה החדשה ולכן זה מותר.
וכך אומרים חז"ל: "עלה אריה, במזל אריה, והחריב את אריאל ('אריה' זה נבוכדנצר מלך בבל, עליו כתוב "עלה אריה מסבכו", 'מזל אריה' הוא בחודש אב, שבתשעה בו חרב בית-המקדש המכונה אריאל, כמו שכתוב "הוי אריאל אריאל") –
על מנת (במטרה!) שיבוא אריה במזל אריה ויבנה אריאל (כאן 'אריה' זה כינוי לקדוש-ברוך-הוא, עליו כתוב "אריה שאג מי לא יירא", שיבנה את בית-המקדש השלישי בחודש אב).
מקורות: ילקוט שמעוני, ירמיה בתחילתו. תלמוד ירושלמי ראש השנה פרק א הלכה ג. משנה תורה לרמב"ם הלכות בית הבחירה פרק א הלכה יז. ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה סה. שולחן ערוך אורח חיים סימן קנב בסופו. ליקוטי שיחות חלק כט דברים.