"הַיֵּצֶר הָרַע, יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד מְשִׂימָה מְיֻחֶדֶת, וְהוּא גַּם יוֹדֵעַ מַהִי הַמְּשִׂימָה. וּמִכֵּיוָן שֶׁזּוֹ מְשִׂימָה כָּל כָּךְ מְיֻחֶדֶת, וְחָשׁוּב לְכָל אָדָם לְקַיְּמָהּ, דַּוְקָא בַּמְּשִׂימָה הַזּוֹ הַיֵּצֶר הָרַע מַפְרִיעַ הֲכִי הַרְבֵּה."
"זֶה כָּל כָּךְ מוּזָר מַה שֶּׁקּוֹרֶה אֶצְלֵנוּ בַּבַּיִת, אַבָּא" שׂוֹחֲחָה מִרְיָם עִם אָבִיהָ "אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ אַחִים. אוֹתָהּ מִשְׁפָּחָה וּמַמָּשׁ מַמָּשׁ שׁוֹנִים".
"לְמָה אַתְּ מִתְכַּוֶּנֶת, חֲמוּדָה?" שָׁאַל אַבָּא מְסֻקְרָן לָדַעַת: מַה מַּגְדִּירָה בִּתּוֹ כְּשֹׁנִי בֵּין הָאַחִים.
"מַה שּׁוֹנֶה בֵּין הָאַחִים?? אֶחָד אַף פַּעַם לֹא יְאַחֵר לַכִּתָּה, וְתָמִיד יָקוּם בַּזְּמַן גַּם אִם הַשָּׁעוֹן הַמְּעוֹרֵר לֹא צִלְצֵל. אֲבָל אוֹתִי לְמָשָׁל צְרִיכִים לְהָעִיר עֶשֶׂר פְּעָמִים וַעֲדַיִן קָשֶׁה לִי מְאֹד לָקוּם" הִסְבִּירָה מִרְיָם לְאַבָּא אֶת כַּוָּנָתָהּ, וְהִמְשִׁיכָה "יֵשׁ עוֹד דְּבָרִים שׁוֹנִים:
לְמָשָׁל גַּם שֶׁאֶחָד מִתְיַחֵס מַמָּשׁ יָפֶה לַמִּשְׁפָּחָה וְלָאַחִים, אֲבָל עִם הַחֲבֵרִים הוּא כִּמְעַט כָּל יוֹם רַב. וְהָאַחֵר נִרְאֶה שֶׁמַּשְׁאִיר אֶת כָּל הַמְּרִיבוֹת לַבַּיִת, וְעִם הַחֲבֵרִים מִסְתַּדֵּר מְצֻיָּן. לֹא שַׂמְתָּ לֵב לָזֶה, אַבָּא?" סִיְּמָה מִרְיָם אֶת הַרְצָאָתָהּ.
"אַתְּ צוֹדֶקֶת" אָמַר אַבָּא "אֲנַחְנוּ, כָּל בְּנֵי הָאָדָם, שׁוֹנִים זֶה מִזֶּה. וַאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִלְמֹד מֵהַשֹּׁנִי הַזֶּה"
"מַה יֵּשׁ לִלְמֹד מִמֶּנּוּ?" שָׁאֲלָה מִרְיָם.
* * *
"שְׁאֵלָה מְצֻיֶּנֶת!" שִׁבֵּחַ אַבָּא וְהֵחֵל לַעֲנוֹת "לְכֻלָּנוּ יֵשׁ אֶת הַמִּצְווֹת וְהַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים, שֶׁאָנוּ צְרִיכִים לְקַיֵּם. חוּץ מִזֶּה, לְכָל אֶחָד יֵשׁ מְשִׂימָה מְיֻחֶדֶת לַנְּשָׁמָה שֶׁלּוֹ" "מַה הַמְּשִׂימָה הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁלִּי??? אֵיךְ אֲנִי אֵדַע?" הִתְפָּרְצָה מִרְיָם.
"בְּדִיּוּק זֶה מַה שֶּׁאֲנִי רוֹצֶה לְהַסְבִּיר לָךְ. הַיֵּצֶר הָרַע, יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד מְשִׂימָה מְיֻחֶדֶת, וְהוּא גַּם יוֹדֵעַ מַהִי הַמְּשִׂימָה. וּמִכֵּיוָן שֶׁזּוֹ מְשִׂימָה כָּל כָּךְ מְיֻחֶדֶת, וְחָשׁוּב לְכָל אָדָם לְקַיְּמָהּ, דַּוְקָא בַּמְּשִׂימָה הַזּוֹ הַיֵּצֶר הָרַע מַפְרִיעַ הֲכִי הַרְבֵּה."
"הֵבַנְתִּי, הֵבַנְתִּי!!" הִתְלַהֲבָה מִרְיָם "אָז מַה שֶּׁהֲכִי קָשֶׁה לִי לַעֲשׂוֹת סִימָן שֶׁזּוֹ אַחַת הַמְּשִׂימוֹת הַמְּיֻחָדוֹת שֶׁלִּי, וְלָכֵן הַיֵּצֶר מַפְרִיעַ לִי לְקַיְּמָהּ. יֹפִי, אָז מֵהַיּוֹם אֲנִי יַעֲשֶׂה לוֹ דַּוְקָא וְיָקוּם עוֹד לִפְנֵי שֶׁיָּעִירוּ אוֹתִי!
(עפ"י לקו"ש חֵלֶק ב' עמ' 346-348 )