עוד מעט ימריאו לחלל חברי הצוות ה-32 של תחנת החלל הבינלאומית. יהיו אלה האסטרונאוט ויליאמס מארצות-הברית, מלנצקו הרוסי והושידה היפני. הם ינצלו את שהותם שם כדי לערוך ניסיונות מדעיים בתחומים שיש בהם כדי להועיל לכלל האנושות עלי אדמות.
 
כמו כדי להדגיש את משימותיהם חוצות הגבולות, נוסע עמם גם דובון הצעצוע 'סמוקי' ("המעשן"), ה'קמע' של הצוות, שידוע כסמל בינלאומי של ההגנה בפני שריפות יער. שריפות שניתן לצפות בהן מהחלל מיד כשהן ניצתות, ובכך לסייע מאוד למערך הכיבוי בכל מקום.
 
הצוות השלושים ומשהו, אמרנו. כלומר: הדבר הפך כבר מזמן לשגרה, ולמעט מספר אתרים מדעיים ספציפיים העוסקים בכך, דומה שאין לאיש עניין באינפורמציה המדעית הזו. אך לו יצויר שידיעה מעין זו הייתה מופיעה בתקשורת לפני, נניח, שלושים שנה, שלא לדבר על לפני שבעים – הייתה מכה בתדהמה את כל הריאליסטים שתמיד 'יודעים' היטב איפה אנחנו חיים...
 
איש לא היה מאמין כי אסטרונאוט אמריקאי של נאס"א, קוסמונאוט רוסי ומדען יפני (!) ממריאים מאי שם בקזחסטן לביצוע משימה משותפת לטובת האנושות, ובמימון בינלאומי. איש לא היה מאמין כי דבר כזה יהיה אפשרי אי פעם. ובכל זאת – קם הדבר ונהיה והפך לשגרה.
 
אנשים משלוש מדינות שהיו אויבות ונלחמו זו בזו משך דורי דורות, ועוד במאה העשרים – בשתי מלחמות עולם "חמות" ובמלחמת עולם "קרה" אחת, שהיה לה גם ביטוי חם בשותפות במלחמת וייטנאם ובמלחמות ישראל בערבים – אנשים אלו משתפים היום פעולה בגיבוי ובמימון ממשלותיהם, ואיש אינו מתפלא עוד על כך כי במשך זמן, שבקנה מידה היסטורי הוא קצר להפליא, התהפך הכול. התרגלנו מהר לשלום הגלובאלי, וזה טוב – הלוואי ונשכח ממלחמות.
 
אך חשוב שנזכור כי זוהי רק ההתחלה. תחילתו של עידן מופלא, שעיקרו עוד לפנינו: נביאינו וחכמינו ז"ל, שחזו ברוח קודשם כבר לפני אלפי שנים את המערך הגלובאלי החדש שעתה מתחיל סוף סוף להתרקם – מתארים תקופה של שלום בלתי הפיך, מצב בו כל עתודות האנושות מופנות כולן לכיוון אחד, של עבודה משותפת לרווחת כולם.
 
החסידות מלמדת, כי המצב העתידני המופלא וגם ההתחלה שכבר מתרקמת בהווה – הכול קורה כתוצאה ישירה מפעולותיו של הרבי מליובאוויטש המלך המשיח למען הצדק, היושר והשלום בעולם, מתוך אמונה בבורא העולם.
 
הרמב"ם, בסיום יצירתו התורנית המרכזית 'משנה תורה', כותב כי "באותו הזמן לא יהיה שם... קנאה ותחרות". היום – זה קרוב מאי פעם. וההוכחה הכי טובה היא שאיש כבר איננו מתרגש מכך. זה כמעט המצב הטבעי – לפחות בחלל...