אחד המאורעות ההיסטוריים שנעשו לעם ישראל בחודש תמוז, היה בעת הכיבוש הראשון של ארץ ישראל. באחד מימי השיא של הלחימה, בתאריך ג' בתמוז, עצר מנהיג ישראל דאז, יהושע בן-נון, את מהלך השמש, כדי שעם ישראל יוכלו להמשיך ולסיים את התקיפה. יהושע אמר "שמש בגבעון – דום!" – כלומר, דומי (שתקי) מלשאת שירה לפני הקדוש-ברוך-הוא, וכשנדמה שירת השמש היא קפאה על מקומה ולא נעה.
 
בתורת החסידות מוסבר כי בעת שנעצרה השמש, נעצר מהלכם של כל גרמי השמים! בכך התגלה כי החיבור אל הבורא מהווה את מקור הקיום היחיד של הבריאה כולה. כאשר חדלה השמש מלומר שירה, עבר חיבורה אל הבורא למצב של חידלון. היא עצמה לא נעה, והדבר השפיע על כל גרמי השמים, שקפאו גם הם על מקומם.
 
*
 
את הזיקה הברורה שבין החיות האלוקית לבין הקיומיות של כל נברא נזכה כולנו לחוות בגאולה השלמה. אחד מייעודי הגאולה הוא "וראו כל בשר יחדיו כי פי השם דיבר" – הבשר הגשמי יוכל לזהות את דבר השם הטמון בכל פרט בבריאה ומהווה את זכות הקיום שלו.
 
כעת, כל עוד לא הגיעה הגאולה, תפקידנו לפעול כדי להגיע אל התגשמות החזון המופלא. לכל יהודי ניתן הכוח להחדיר קדושה בגשמיות, על-ידי התורה והמצוות. בקיום התורה והמצוות טמון כוח המאפשר לנו להפוך את חומריות העולם לכלי שרת שדרכו מתגלה רוחניות.
 
תורת החסידות מסבירה, כי זוהי בעצם מטרת כל הבריאה. רצונו של הבורא הוא כי יקיימו את התורה בעולם גשמי וחומרי, כדי שהוא יזדכך ויהפוך לאמצעי לגילוי הנוכחות האלוקית. העיסוק בגשמיות אינו חלק נפרד מעבודתו הרוחנית של היהודי. הקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם כדי שהיהודי יתקיים ויתנהל בו בגשמיות, ובמציאות הזו ישכין את קדושתו העליונה.
 
כאשר נאמר בתורה "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך", זהו לא רק היתר אלא צו! עבוד כראוי במשך ימי השבוע, וכך תחבר רוחניות וגשמיות ותגשים את המטרה האלוקית שבבריאה. דווקא על-ידי העיסוק בגשמיות, כזה שחדור בהכרה כי "אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני", מגשים היהודי את ייעודו ואת ייעודה של הבריאה כולה.
 
*
 
הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מלמד כי רק כאשר יהודי חדור בתכלית של עבודתו בעולם, הוא מצליח לחבר גשמיות ורוחניות מבלי שהקונפליקט בין שני התחומים יפגע בשלוותו.
 
אפשר להמשיל זאת לאדם שמכין עוגה. ההכנה מחייבת שלל פעולות: להקציף ביצים, למהול נוזלים, לערבב מוצקים, ללוש ולאפות – ולמרות המגוון הרחב, אין הפעולות גורמות לאדם לפיזור הנפש. ההכרה בכך שכולן חלק מהתהליך אחד כללי של הכנת העוגה הופך את המשימות השונות למארג אחד שמוביל לתוצר המוגמר.
 
כך גם בכלל החיים היהודיים. אנו נדרשים לבצע משימות רוחניות וגם גשמיות, אך לאלו כאלו מטרה זהה. המשימות כולן נועדו למלא את שליחותנו עלי אדמות – לגלות את הנוכחות האלוקית עלי אדמות. להביא להתגשמות החזון "וראו כל בשר יחדיו כי פי השם דיבר". וכאשר מכירים במטרה מבינים שהכול חלק מאותו מארג של משימות, המוביל לתוצר המוגמר – הגאולה השלמה.
 
בג' בתמוז שלפני אלפי שנים זכה העולם להכרה חדה בכך. בקרוב ממש נזכה כולנו להכרה מושלמת בכך – בגאולה השלמה, שתבוא עם התגלותו של הרבי מלך המשיח. הרבי, שנסתר מעינינו הגשמיות מאז ג' בתמוז לפני 18 שנים – אך אנו יודעים כי בג' בתמוז השמש לא שקעה. הרבי חי וקיים ותכף ומיד יחזור ויתגלה ויביא לכולנו את הגאולה הנכספת.