שָׁרוֹן הִיא תָּמִיד הָרִאשׁוֹנָה לְבַצֵּעַ כָּל מַעֲשֶׂה טוֹב שֶׁמִּזְדַּמֵּן בִּסְבִיבָתָהּ. תָּמִיד מְחַפֶּשֶׂת לְמִי לְסַיֵּעַ, וּמַה בִּיכָלְתָּהּ לַעֲשׂוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לַאֲחֵרִים טוֹב יוֹתֵר!
בִּשְׁעוֹת אַחַר הַצָּהֳרַיִם, בְּגַן הַשַּׁעֲשׁוּעִים הַשְּׁכוּנָתִי שִׂחֲקוּ הַיְּלָדִים בַּנַּדְנֵדָה וּבַמַּגְלֵשָׁה. עַל הַסַּפְסָל יָשְׁבוּ שְׁתֵּי נָשִׁים וְשׂוֹחֲחוּ לַהֲנָאָתָן. הִנֵּה לִפְנֵיכֶם חֵלֶק מֵהַשִּׂיחָה:
"בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי יוֹרֶדֶת לְכָאן עִם יְלָדַי, אֲנִי מִתְפַּעֶלֶת מֵחָדָשׁ מֵהַהִתְנַהֲגוּת הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁלָּהּ" סִפְּרָה שִׁירָה לְדַלְיָה, וְהִצְבִּיעָה עַל יַלְדָּה מְתֻלְתֶּלֶת בַּת שְׁמוֹנֶה - שָׁרוֹן שְׁמָהּ. "מַה כָּל כָּךְ מְיֻחָד בָּהּ?" שָׁאֲלָה הַשְּׁכֵנָה.
"אַתְּ מַכִּירָה אֶת הַצְּעָקוֹת הַנִּשְׁמָעוֹת כָּאן הַרְבֵּה "אַייייי.... אִמָּאלֶ'ה!!! נָפַלְתִּי!" תָּמִיד, הָרִאשׁוֹנָה שֶׁמַּגִּיעָה לְסַיֵּעַ לַיֶּלֶד הַמָּתוֹק שֶׁנָּפַל זוֹ שָׁרוֹן.
הִנֵּה הַבִּיטִי מַה קּוֹרֶה שָׁם עַכְשָׁו." הִפְנְתָה שִׁירָה אֶת תְּשׂוּמַת לִבָּהּ שֶׁל דַּלְיָה לְעֵבֶר הַתּוֹר הָאָרֹךְ, הַמִּשְׂתָּרֵךְ עַל יַד הַמַּגְלֵשָׁה. יֶלֶד קָטָן כְּבֶן שְׁנָתַיִם הֵחֵל בּוֹכֶה. מִיָּד יָצְאָה שָׁרוֹן מֵהַתּוֹר, וּפָנְתָה לְהַרְגִּיעַ אֶת הַיֶּלֶד הַהִיסְטֶרִי.
"עַכְשָׁו אֲנִי נִזְכֶּרֶת" סִפְּרָה דַּלְיָה "אֶתְמוֹל בְּדַרְכִּי חֲזָרָה מֵהַמַּכֹּלֶת לַבַּיִת, נִקְרְעָה לִי אַחַת הַשַּׂקִּיּוֹת וְהַמִּצְרָכִים הִתְגַּלְגְּלוּ לְכָל עֵבֶר עַל רִצְפַּת הַמִּדְרָכָה. מֵרָחוֹק, רָאִיתִי קְבוּצַת יְלָדוֹת חוֹזְרוֹת מִבֵּית הַסֵּפֶר, מִיָּד כְּשֶׁהֵחֵלּוּ לִפֹּל הַמִּצְרָכִים מֵהַשַּׂקִּית, רָאִיתִי אֶת אַחַת הַבָּנוֹת רָצָה לְכִוּוּנִי, הָיְתָה זוֹ שָׁרוֹן - הַיַּלְדָּה הַזּוֹ שֶׁאַתְּ מְסַפֶּרֶת עָלֶיהָ. הִיא עָזְרָה לִי בְּשִׂמְחָה רַבָּה, וּבְלִי לְהַמְתִּין רֶגַע אֶחָד. מַמָּשׁ מְיֻחֶדֶת!".
* * *
"הִיא מַמָּשׁ שָׁקֵד פּוֹרֵחַ!" הִפְטִירָה שִׁירָה.
"לְמָה כַּוָּנָתֵךְ? מַדּוּעַ דַּוְקָא שָׁקֵד וְלֹא... וְלֹא כָּל פְּרִי אַחֵר?" שָׁאֲלָה דַּלְיָה בְּסַקְרָנוּת גּוֹבֶרֶת.
"הַשָּׁקֵד הוּא פְּרִי שֶׁמַּבְשִׁיל וּפוֹרֵחַ מַהֵר מְאֹד. הַפְּרִי הָרִאשׁוֹן שֶׁמּוּכָן לַאֲכִילָה." הִסְבִּירָה שִׁירָה אֶת דְּבָרֶיהָ בְּטוּב טַעַם "גַּם שָׁרוֹן הִיא תָּמִיד הָרִאשׁוֹנָה לְבַצֵּעַ כָּל מַעֲשֶׂה טוֹב שֶׁמִּזְדַּמֵּן בִּסְבִיבָתָהּ. תָּמִיד מְחַפֶּשֶׂת לְמִי לְסַיֵּעַ, וּמַה בִּיכָלְתָּהּ לַעֲשׂוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לַאֲחֵרִים טוֹב יוֹתֵר!"
(עפ"י לקו"ש חֵלֶק ד' עמ' 1310-1320)
