"שָׁ-ל-וֹ-ם" קָרָא מוֹטִי בְּקוֹל גָּדוֹל, כְּשֶׁנִּכְנַס הַבַּיְתָה לְאַחַר עוֹד יוֹם לִמּוּדִים. "יֵשׁ מִישֶׁהוּ בַּבַּיִת?" הִמְשִׁיךְ. "כֵּן, אֲנִי בַּחֶדֶר, מַה שְּׁלוֹמְךָ?" שָׁמַע אֶת קוֹלָהּ הָרַךְ שֶׁל אִמּוֹ, וְרָץ בַּמְּהִירוּת הָאֶפְשָׁרִית לְחַדְרָהּ.

מִיָּד בְּהַגִּיעוֹ אֶל חֲדַר הַהוֹרִים פָּתַח אֶת הַיַּלְקוּט, וְהוֹצִיא מִתּוֹכוֹ מַעֲטָפָה. "אִמָּא, הַמּוֹרֶה אָמַר לִי לְהָבִיא לָךְ אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה".
אִמָּא פָּתְחָה אֶת הַמִּכְתָּב כְּשֶׁסַּקְרָנוּתָהּ גּוֹבֶרֶת מֵרֶגַע לְרֶגַע וּמַחְשָׁבוֹת רַבּוֹת רָצוֹת בְּמֹחָהּ: "מַה הַפַּעַם? טוֹב אוֹ שֶׁמָּא לֹא כָּל כָּךְ? אֵין לִי כֹּחַ לְעוֹד מִכְתָּב חָרִיף".

הִיא פָּתְחָה אֶת הַמַּעֲטָפָה וְקָרְאָה:

"לַהוֹרִים שֶׁל מוֹטִי שָׁלוֹם!

מוֹטִי הַיּוֹם הִשְׁתַּתֵּף בַּשִּׁעוּרִים יָפֶה מְאֹד. שָׁאַל שְׁאֵלוֹת לָעִנְיָן, עָנָה תְּשׁוּבוֹת הַמְּעִידוֹת עַל יֶדַע נִרְחָב.

יִישַׁר כֹּחַ, וְהַרְבֵּה נַחַת"

"כָּל הַכָּבוֹד מוֹטִי" חִבְּקָה אִמָּא אֶת מוֹטִי "אֲנִי כָּל כָּךְ גֵּאָה בְּךָ!"

"אֲבָל אִמָּא, אֲנִי לֹא מֵבִין. חַיִּים מֵהַכִּתָּה שֶׁלִּי - תָּמִיד מִשְׁתַּתֵּף יָפֶה וְגַם הַיּוֹם הוּא הִשְׁתַּתֵּף יוֹתֵר מִמֶּנִּי. וְלוֹ הַמּוֹרֶה לֹא נָתַן מִכְתָּב עַל כָּךְ..."

"נָכוֹן. הַמִּכְתָּב לֹא נִתָּן לְפִי רָמַת הַהִשְׁתַּתְּפוּת, אֶלָּא לְפִי הַמַּאֲמָץ שֶׁהַיֶּלֶד הִשְׁקִיעַ - כְּדֵי לְהִשְׁתַּתֵּף.

חַיִּים תָּמִיד מִשְׁתַּתֵּף, זֶה מְאֹד קַל לוֹ - זֶה כְּמוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ בַּמִּדְבָּר וְיָכְלוּ לָשֶׁבֶת כָּל הַיּוֹם לִלְמֹד תּוֹרָה וּלְקַיֵּם מִצְווֹת. לֹא הָיוּ לָהֶם קְשָׁיִים וְהַפְרָעוֹת.

אֲבָל הַחָכְמָה הִיא לְהַמְשִׁיךְ לִלְמֹד תּוֹרָה וּלְקַיֵּם מִצְווֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לַמְרוֹת הַקְּשָׁיִים וְהַהַפְרָעוֹת. הַחָכְמָה הִיא לְהִשְׁתַּתֵּף בַּשִּׁעוּר וּלְהִתְנַהֵג יָפֶה לַמְרוֹת שֶׁקָּשֶׁה לְךָ, לְהַצְלִיחַ בִּדְבָרִים שֶׁקָּשֶׁה לְךָ. וְאָז מַעֲרִיכִים אֶת זֶה יוֹתֵר כִּי רוֹאִים שֶׁהִתְאַמַּצְתָּ!"