את הסיפור הבא סיפר הרה”ח ר’ יוסף יצחק הורביץ, בעת שערך “סיום מסכת” בבית חיינו, לאור הוראתו של הרבי מלך המשיח לערוך סיומי-מסכת עד לט”ו באב:

לפני תקופה נסעתי עם משפחתי לבית מלון בעיירת הנופש סוואן-לייק שבהרי ניו-יורק. היות והייתה זו שבת מברכים, ובבית המלון היו משפחות חב”דיות נוספות, ערכנו לאחר התפילה התוועדות חסידית. ההתוועדות ארכה זמן רב, ובינתיים הצטרפו עוד עשרות מבאי בית המלון, אברכים חסידים וליטאיים, שתוכן הדברים בהתוועדויות עניין אותם מאוד.

מטבע הדברים, סופרו בהתוועדות כמה וכמה סיפורי מופתים מהרבי, כמו גם אודות הנהגותיו בקודש של הרבי ותוכן משיחותיו הקדושות. הדבר לא מצא חן בעיניו של אברך ליטאי שישב שם, ובשלב מסויים הוא התפרץ ואמר:מספיק לדבר כל הזמן על הליובאוויטשער רבי. האם אין עוד ‘גדולים’ בעולם היהודי?!...

לרגע נהיה שקט. החב”דניקים שבחבורה לא רצו להשיב לו ולהגרר לוויכוח עקר וחסר תועלת. אך הנה באה הישועה מכיוון בלתי-צפוי:

בין הנוכחים בהתוועדות היה גם רב העיר. חותנו שהה בבית המלון, ולאחר שסעד את סעודת שבת בבית הרב, ליווה אותו הרב לבית המלון, שם הצטרף להתוועדות. לאחר ששמע את דברי ההתרסה של אותו ליטאי, פנה אליו ואמר:

אתה שואל אם אין עוד ‘גדולים’ בעולם היהודי חוץ מהליובאוויטשער רבי?אני, שנולדתי ליטאי, ועד היום מנהל אורח חיים ליטאי, אספר לך סיפור, ותבין לבד מי הם ה’גדולים’, ומיהו ה’גדול’ האמיתי של העם היהודי.

בטרם הגיעי לעולם הרבנות, שלחתי ידי במסחר. ב”ה, ההצלחה האירה לי פנים, והרווחתי טוב. אלא שאז התרגשה עלי צרה צרורה: הסתבכתי עם רשויות המס, ויום אחד מצאתי בתיבת הדואר שלי מכתב מה-דרן, רשויות המס של ארצות הברית. מי שהעלים פעם מס, יודע היטב את משמעות המכתב... תוכנו של המכתב לא היה מלבב כלל וכלל. רשויות המס הצליחו לעלות על מקור ההכנסה שלי, והגישו נגדי תביעה בסך של מאות אלפי דולר.

הייתי בשוק. למרות שבתת-מודע ידעתי תמיד שעלולים לגלות את העלמת המס, היה קשה לי לקבל את המציאות המרה שטפחה על פני.

הוזמנתי לבית משפט. ידעתי שאין לי שום סיכוי נגדם, אבל שכרתי עורך-דין בתקווה שיצליח להפחית את חומרת העונש והקנס הכספי. עורך הדין שבדק את התיק הכין אותי לגרוע מכל, והבהיר לי שבכל מקרה מדובר על תשלום של מאות אלפי דולרים.

כשהבנתי שבאפיקים הגשמיים אין לי סיכויים, ניסיתי לפנות לאפיקים רוחניים. ניגשתי לגדולי ישראל בארצות הברית, ראשי ישיבות ואדמו”רים מפורסמים, וביקשתי ברכות. פניתי גם לאחד ה’גדולים’ מארץ ישראל. כולם העתירו עלי ברכות, אבל שום דבר לא זז. תאריך המשפט התקרב בצעדי ענק, והחומר שהלך והצטבר בידי חוקרי ה-דרן החמיר את מצבי מיום ליום.

המצב הקשה בו הייתי נתון, לא נעלם מעיני חותני. הלה, חסיד בעלז, אך הייתה לו היכרות קרובה עם גדולי חסידי חב”ד. לאחר השואה, בהיותו באירופה המשוחררת, פגש את חסידי חב”ד, ביניהם ר’ פרץ מוצ’קין ור’ ניסן נמינוב, והקשר נשמר לאורך השנים. כששמע מפי את פרטי הבעייה, אמר לי:תשמע, האדמו”ר מליובאוויטש מחלק בכל יום ראשון דולרים לצדקה, ואלפי אנשים נושעים מברכותיו. לך אליו גם אתה, ובקש ברכה!

בתחילה לא אביתי לשמוע בקול חותני. אני אמנם מעריך ומכבד אותו ודיעותיו, אבל לא ראיתי את עצמי, ליטאי מבטן ומלידה, עובר לפני האדמו”ר מליובאוויטש ומבקש את ברכתו.

מועד המשפט הלך והתקרב, וכאשר הגיעו מים עד נפש, החלטתי לוותר על עקרונותיי וללכת לבקש את ברכתו של האדמו”ר מליובאוויטש.

הגעתי ביום ראשון לחלוקת הדולרים. עמדתי בתור הארוך, וחשבתי מה אומר לרבי, וכיצד אנסח את בקשתי. לא חשבתי לרגע, שכאשר אעמוד מול פניו הקדושות של הרבי לא אצליח להוציא הגה מפי.

כשהגעתי אל מול פני הקודש, לא יכולתי לפצות את פי. כל הנוסחאות שהכנתי, כל המילים שתיכננתי - הכל פרח מראשי. עברתי ליד הרבי בלי להוציא הגה מפי, והרבי נתן לי דולר לצדקה כשהוא מצרף לזה את הברכה הסטנדרטית “ברכה והצלחה”.

יצאתי המום מעוצמת החווייה הרוחנית. ביקרתי אצל הרבה ‘גדולים’, הן בעולם הליטאי והן בעולם החסידי, ומעולם לא קרה לי שמילותי נעתקו מפי.

חזרתי לביתי, וחותני התקשר מיד לשאול מה אמר הרבי. כששמע שלא ביקשתי כלום מהרבי, הוא לגמרי לא הבין. “למה לא ביקשת מהרבי ברכה?”, ביקש לדעת. הסברתי לו שפשוט לא יכולתי לפתוח את פי מרוב התרגשות, אך הוא התעקש שאני מוכרח ללכת ביום ראשון הבא ולבקש מהרבי ברכה והבטחה שאצליח להפטר מהצרה אליה נקלעתי.

הפעם כבר לא הייתה לי בעייה עם הנסיעה לאדמו”ר מליובאוויטש. ראיתי במוחש שמדובר באיש אלוקים. ביום ראשון מצאתי את עצמי עומד שוב בתור לחלוקת הדולרים.

תורי הגיע. אזרתי את כל כוחות נפשי, והצלחתי לומר לרבי שיש לי בעייה עם ה-דרן, ואני מבקש את ברכתו של הרבי להפטר מהם. הרבי נתן לי דולר, ואמר:”ברכה והצלחה”. חשבתי לעצמי שאת הברכה הזאת כבר קיבלתי שבוע שעבר, ואמרתי לרבי:רבי, אני רוצה הבטחה!

הרבי חייך, ואמר שוב:’ברכה והצלחה’. הבנתי שמבחינת הרבי זה מספיק.

באותו שבוע התקשר אלי העורך-דין, ובפיו בשורה טובה:אתה יכול להיות בינתיים רגוע, כי המחשב עליו נמצא התיק שלך על כל פרטיו -נמחק באורח פלא. ב-דרן החליטו להקפיא את הטיפול בתיק שלך, מחוסר נתונים, ולעת עתה אתה יכול להיות רגוע. אבל, דע לך שעדיין ייתכן שטכנאי מחשבים מומחה יצליח לשחזר את הקבצים, ואז הצרות חוזרות...

שמחתי על הבשורה הטובה, אבל כמובן שהשמחה לא הייתה מושלמת. ברקע ריצד החשש שהדיסק-קשיח הפגום ישלח למעבדת מחשבים טובה שתצליח לשחזר את הנתונים, שיביאו לחידוש ההליכים נגדי.

כל הסיפור הזה התרחש במהלך חורף תשמ”ח. כאשר נודע לי על הסתלקותה של הרבנית חיה מושקא ע”ה בכ”ב שבט, הרגשתי חובה ללכת ל’ניחום אבלים’ אצל הרבי. זכיתי לראות מקרוב את הנהגתו בקודש של הרבי, והבנתי יותר ויותר עד כמה ‘גדול’ הוא הרבי.

שבועות ספורים לאחר מכן, עברתי שוב בדולרים. לא חשבתי לבקש משהו מיוחד מהרבי, ועברתי כמו כולם. הרבי נתן לי דולר, איחל “ברכה והצלחה”, ופניתי לכיוון היציאה.

לפתע אני שומע את הרב גרונר קורא לי. “הרבי ביקש שתחזור”, הוא אמר.

התרגשתי מאוד. לא הבנתי במה זכיתי שהרבי יקרא לי, וחזרתי במהירות אל המקום בו מחלק הרבי את הדולרים.

הרבי עמד שם, ובחיוך על שפתיו שאל אותי:”שוין אינגרנצן אפגימעקט?” [נמחק לגמרי?], ובלי לחכות לתשובתי המשיך:”ברכה והצלחה”!

חזרתי מרוגש כולי לביתי, והייתי בטוח שמצפות לי הפתעות גדולות. באותו שבוע קיבלתי מה-דרן מכתב, בו הם מודיעים לי שמכיוון שאבדו הסיכויים לשחזר את הדיסק הפגום -הם החליטו לסגור סופית את התיק, ולפטור אותי מכל ההאשמות נגדי!...

“נו”, סיים הרב את סיפורו בפנותו אל האברך הליטאי, “תאמר לי אתה:היש בעולם עוד ‘גדולים’”?!