הַיּוֹם קָרָה לִי דָּבָר מַצְחִיק מְאֹד. יָרַדְתִּי עִם יְלָדַי לְגַן הַשַּׁעֲשׁוּעִים וַאֲנִי שׁוֹמַעַת וִכּוּחַ בֵּין שְׁתֵּי יְלָדוֹת - נִרְאוֹת בִּסְבִיבוֹת גִּיל חָמֵשׁ, וְכָךְ זֶה נִשְׁמַע:

"אַתְּ יוֹדַעַת, בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ יֵשׁ הֲמוֹן הֲמוֹן אוֹר"

"גַּם אֶצְלֵנוּ יֵשׁ אוֹר בְּכָל הַבַּיִת"

"לָנוּ בְּכָל חֶדֶר יֵשׁ יוֹתֵר מֵאוֹר אֶחָד!"

"בִּשְׁבִיל מָה אַתֶּם צְרִיכִים הַרְבֵּה אוֹרוֹת בַּחֶדֶר?"

"כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר, יוֹתֵר טוֹב, אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים עוֹד אוֹרוֹת וְעוֹד אוֹרוֹת"

"וְאַתֶּם אַף פַּעַם לֹא מַפְסִיקִים???"

"לֹא! לָמָּה שֶׁנַּפְסִיק? אִם נַפְסִיק יִהְיֶה לָנוּ חֹשֶׁךְ!"

כָּאן הִתְעָרְבָה בְּשִׂיחַת הַקְּטַנּוֹת אַחַת הָאִמָּהוֹת שֶׁיָּשְׁבָה עַל הַסַּפְסָל כָּמוֹנִי וְהִקְשִׁיבָה לַשִּׂיחָה הַמְּתוּקָה.


"חֲמוּדוֹת שֶׁלִּי" הִיא אָמְרָה "נִרְאֶה לִי שֶׁכָּל אַחַת מִכֶּן מִתְכַּוֶּנֶת לְאוֹר אַחֵר. נָכוֹן שֶׁבְּכָל חֶדֶר בַּבַּיִת מַסְפִּיקָה מְנוֹרָה אַחַת שֶׁתָּאִיר אוֹתוֹ אֲפִלּוּ בַּחֹשֶׁךְ - בַּלַּיְלָה.

אַךְ יֵשׁ אוֹר שֶׁכַּמָּה שֶׁנּוֹסִיף יוֹתֵר יִהְיֶה יוֹתֵר טוֹב, וְאַף פַּעַם לֹא מַסְפִּיק. זֶהוּ אוֹר הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת.

אִם עָזַרְתִּי לְאָחִי, הוֹסַפְתִּי אוֹר בַּבַּיִת. אִם אָמַרְתִּי מוֹדֶה אֲנִי בַּבֹּקֶר, הוֹסַפְתִּי אוֹר בַּחֶדֶר. עָשִׂיתִי מַשֶּׁהוּ שֶׁאִמָּא אוֹ אַבָּא בִּקְּשׁוּ מִמֶּנִּי, הוֹסַפְתִּי עוֹד אוֹר בַּבַּיִת.

כָּכָה הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ נִהְיֶה מוּאָר יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר. עַד שֶׁנַּגִּיעַ לָאוֹר הֲכִי הֲכִי גָּדוֹל. אַתֶּן יוֹדְעוֹת אֵיזֶה אוֹר?"

וְאָז עָנוּ שְׁתֵּיהֶן בַּמַּקְהֵלָה: "אוֹר הַגְּאֻלָּה!!!"