יום השבת, החותם את השבוע, מהווה יום של שלמות והתעלות. בתורת החסידות מוסבר, כי לכל התרחשות יש השפעה ברמה כזו או אחרת על ההתקדמות הרוחנית של העולם – כלומר, על מידת הנוכחות של השכינה האלוקית בו – וכאשר מגיעה שבת, היא משפיעה למפרע על כל התרחשויות השבוע ומרוממת אותן. היא מעניקה משנה-משמעות להשפעה שלהן על ההתקדמות הרוחנית של העולם.
 
השבוע חל חג מתן תורה. במקורו התרחש מתן תורה על הר סיני לפני 3324 שנים, אולם ברמה הרוחנית זה אירוע שחוזר על עצמו בכל שנה מחדש. בכל שנה בחג השבועות אנו מקבלים כביכול מחדש את התורה. אנו מקבלים מהקדוש-ברוך-הוא כוחות מחודשים ללמוד ולקיים את התורה טוב יותר מאשר קודם. ועל פי האמור – בשבת זו, החותמת את השבוע של מתן תורה, ניתן לכוחות המחודשים הללו משנה משמעות.
 
כאשר תבוא הגאולה השלמה תהיה התחדשות משמעותית יותר במושג מתן תורה. אנו נזכה לשמוע מפי המשיח סודות תורה מופלאים, שמעולם לא נשמעו. גילוי הסודות ישפיע על כל ההנהגה בעולם, וזה בעצם מה שיביא לכל הנסים הצפויים לנו באותם ימים קרבים ובאים.
 
כיום, כאשר יהודי לומד ומחדש חידושי תורה, הוא מכשיר את הקרקע לקראת גילוי חידושי התורה המופלאים מפי המשיח. וזו בעצם אחת ההוראות החשובות שיש ליישם במיוחד בשבת שלאחר מתן תורה: ללמוד ולחדש בתורה.
 
הוראה זו רמוזה בתחילת פרשת השבוע, במילים "נשוא את ראש". יהודי מצווה לשאת ולרומם את ראשו על-ידי עיון מוגבר בתורה, שמביא לחדש חידושים (כמובן על פי הכללים המקובלים). כמו כן, ראוי להדפיס ולהפיץ את החידושים. כך נזכה לחוות מחדש את התיאור המופיע בסיום הפרשה – חנוכת המזבח, בבית-המקדש השלישי, שייבנה תכף ומיד ממש בגאולה השלמה.