כאשר ברא הקדוש-ברוך-הוא את מין הצומח, הייתה האדמה מצמיחה פירות בתוך יום אחד. כך למדים מהפסוק: "תדשא הארץ דשא עשב" (בראשית א, יא) – "מלמד שבו ביום שהייתה נזרעת, בו ביום עושה פירות". ואומרים חכמינו ז"ל, כי גם בגאולה השלמה "הארץ עתידה להיות נזרעת ועושה פירות בן יומה".
 
עיתוי נוסף של צמיחה מהירה היה בזמן שהיו אבותינו במדבר: "כיון שישראל יצאו ממצרים והיו מהלכים במדבר... היה כל שבט ושבט עושה לו אמת המים (מבארה של מרים) והיה נוטע בו תאנים ורימונים ועושים פירות בני יומן, כשם שהיה מתחילת ברייתו של עולם".
 
השאלה היא, מה התועלת שנפיק לעתיד לבוא מהצמיחה המהירה – הרי בכל מקרה לכאורה לא נוכל ליהנות מהפירות הגדלים במשך שלוש השנים הראשונות לנטיעה, כפי שקובעת התורה את איסור 'ערלה'?
 
יש המתרצים זאת על פי דברי 'אבן עזרא', שמנמק את איסור 'ערלה' בכך שהפירות הגדלים בשלוש השנים הראשונות לנטיעה עשויים להזיק. ואם כן, מכיוון שבגאולה השלמה הכול יהיה מושלם ואף פרי לא יגרום נזק – לא תהיה סיבה לאיסור ערלה. כך גם לפי ההסבר שאיסור ערלה מהווה כתיקון לחטא עץ הדעת (ראה גיליון קודם במדור זה) – יש מקום לומר כי בגאולה, לאחר שיתוקן הפגם הרוחני שחולל חטא עץ הדעת, לא יהיה איסור ערלה.
 
אולם ישנם פוסקים שקובעים מפורשות כי גם בזמן הגאולה יחול איסור ערלה (ואדרבה, האיסור יחול מן התורה גם לפי אותן דעות שכיום האיסור תקף רק מדרבנן). ולשיטתם, במשך שלוש השנים הראשונות נצטרך להשמיד את כל היבול הפורה ורק לאחריהן נוכל להתחיל ליהנות מהצמיחה המבורכת המהירה.
 
את התועלת שבצמיחה המהירה של הפירות בעת שאסור לאוכלם – מסביר הרבי מליובאוויטש מלך המשיח: הצמיחה המהירה של הפירות נועדה לא רק להנאת האדם, אלא בעיקר כדי להבליט את השלטון האלוקי על חוקי הטבע. "זהו החידוש שיהיה... בימות המשיח, שלא יהיה הפסק בין הפעולה (הזריעה) והצמיחה בגשמיות – לפי שלעתיד יהיו הדברים הגשמיים בהתאחדות עם שרשם ומקורם (האלוקי)". הבלטה זו תהיה ניכרת כמובן גם בפירות שאסור לאכול, וזו אפוא התועלת המהותית שבצמיחה המהירה בשלוש השנים הראשונות לנטיעה.