שמה של פרשה בתורה אינו נבחר באקראיות מהמילים הפותחות אותה. הוא נושא בחובו את תוכנה. אך באחת מפרשיות השבוע – 'תזריע' – מנוגד לכאורה תוכן הפרשה לשמה: הפרשה עוסקת בעונשי הצרעת לסוגיהם, שהם מצב שלילי קיצוני. "מצורע חשוב כמת", אומרים חז"ל, ועליו להסתגר בדד מחוץ למחנה, ואילו השם 'תזריע' מסמל מצב חיובי – זריעה, המביאה לצמיחה ולהולדת דבר חדש.
 
אלא שבכך רומזת התורה על משמעותם הפנימית של הנגעים: כל העונשים שבתורה אינם נקמה חלילה, אלא הם מיועדים להסיר מנשמת האדם את הלכלוך שדבק בה מהעוונות, כדי לזככה ולהכשירה למצב נעלה וטוב יותר. וכך גם בנגעי הצרעת, שכדברי חז"ל, היו באים על חטא לשון-הרע: לכתחילה היו נגעים מופיעים בקירות הבית ורומזים לאדם לשוב בתשובה, אם לא הבין את הרמז היו מופיעים נגעים גם בבגדיו, ורק לבסוף – אם טרם שב בתשובה – היה עורו הופך מצורע. לכן, בשלב זה, היה הנענש מחויב לשבת בדד מחוץ למחנה, כי זו הייתה הברירה היחידה למונעו מלהמשיך לחטוא בלשון-הרע.
 
נמצא אפוא, שמטרת הנגעים אינה ענישה גרידא. הנגעים נועדו לטהר ולזכך את האדם וכמו להופכו להוויה חדשה. משום כך, נקראת פרשת הנגעים "תזריע" – ללמדנו כי מהותם הפנימית היא אכן 'לזרוע' ולהוליד יהודי 'חדש', טהור וטוב יותר.
 
זו גם המשמעות הפנימית של הגלות. בגלות אנו זורעים מצוות ומעשים-טובים והם שיצמיחו ויביאו לנו את הגאולה. הגאולה והשכר שנזכה לו בה אינם אלא תוצאה של המצוות שאנו מקיימים בזמן הגלות.