חג הפורים

בימי מרדכי ואסתר בשושן הבירה, כשעמד עליהם המן הרשע, ביקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד. עד שריחם ה' עליהם וביטל את מחשבתו הרעה, ותלו אותו ואת בניו על העץ אשר הכין למרדכי.
 
ביום י"ג לחודש אדר, שבו חשב המן הרשע לבצע את גזירתו, נקהלו היהודים לעמוד על נפשם, ולהרוג את מבקשי נפשם. למחרתו בי"ד אדר נחו מאויביהם, וקבעו אותו ליום משתה ושמחה, והוא חג הפורים. בעיר שושן הבירה עצמה, נלחמו גם ביום י"ד ונחו ביום ט"ו. ולכן בערים המוקפות חומה מימות יהושע בן-נון, חוגגים את הפורים בט"ו באדר, והחג שביום זה נקרא "שושן פורים", כלומר חג הפורים של שושן הבירה, שהיתה מוקפת חומה (ונקרא גם "פורים דמוקפין", לעומת החג שביום י"ד שנקרא "פורים דפרזות", מלשון "פרוז" שאינו מוקף חומה).
 
חכמינו זכרונם לברכה תיקנו שבע מצוות בחג הפורים: קריאת המגילה, משלוח מנות, מתנות לאביונים, קריאת התורה, איסור הספד ותענית, אמירת על הנסים, ומשתה ושמחה (כדלקמן).  

קריאת המגילה

 חובה על כל איש ואשה (וכן יש לחנך גם ילדים וילדות קטנים), לשמוע את קריאת מגילת אסתר כולה, כשהיא נקראת במדויק מתוך מגילה כשרה, הכתובה כהלכתה על קלף, כספר תורה. קוראים את המגילה בליל הפורים וגם למחרת ביום. לפני הקריאה מברכים שלש ברכות: "אשר קדשנו.. על מקרא מגילה", "שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה", ו"שהחינו" (ויש המברכים שהחיינו רק בלילה). וכשקוראים אותה בצבור מברכים גם לאחריה "ברוך.. הרב את ריבנו.. האל המושיע". 

משלוח מנות

בפורים חייב כל אדם, איש ואשה (ומדין חינוך גם כל ילד וילדה), לשלוח לאדם אחד לפחות (איש לאיש ואשה לאשה), שני מיני מאכל או משקה. זוהי פעולה של אהבת ישראל וקירוב הלבבות, כתשובה ניצחת לטענתו של המן, שעם ישראל הוא כביכול "מפוזר ומפורד".
 

מתנות לאביונים

 בפורים חייב כל אדם, איש ואשה (ומדין חינוך גם כל ילד וילדה), לתת כסף לצדקה, לשני עניים לפחות. גם זה כסמל לאהבת ישראל וקירוב הלבבות. וכתב הרמב"ם: "מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה, אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה".
  

 פורים קטן

 
בשנה מעוברת חל פורים בחודש אדר שני, ואז נקרא יום י"ד של אדר ראשון בשם "פורים קטן". אין אומרים בו (ולמחרתו ב"שושן פורים קטן") תחנון בתפלה, ויש להרבות בו קצת בסעודה. וטוב לב משתה תמיד.
 
איור – לוח שנה שרואים בו את יום י"ד אדר א' – פורים קטן