ישנן דרגות של חוצפה והתרסה שאנו יכולים למחוק מאישיותנו. אך ישנן דרגות מהן אין לנו אפשרות להיפטר בכוחות עצמנו. רק כאשר תבוא הגאולה השלמה, יימחה מתוכנו כל שמץ של רוע, בהשראת המשיח.
המן הרשע תכנן להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים. הקדוש-ברוך-הוא סיכל את המזימה ו"נהפוך הוא" – היהודים השמידו, הרגו ואיבדו את אויביהם.
המן הוא מצאצאיו של עמלק נכד עשיו הרשע. העם העמלקי היה הראשון שהעז לצאת למלחמה נגד עם ישראל, לאחר יציאת מצרים. בעקבות הנסים המופלאים סביב היציאה ממצרים אפפה את עם ישראל הילה, שגרמה לעמי העולם להירתע להתחיל איתם, ועמלק היה היחיד שלא נרתע ויצא להילחם בהם. אמנם הוא הובס קשות, אך מכל מקום – עצם המלחמה שלו הרסה את ההילה סביב בני ישראל והוכיחה כי יש אפשרות להילחם ולהכות בישראל (גם אם לא לנצחם).
משום כך, נצטווינו בתורה לקדש מלחמה נגד כל זכר מעמלק ולמחותם כליל מעל פני האדמה.
ברוחניות, מסמל עמלק חוצפה ועזות-פנים. בחינת 'יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו'. כל יהודי עשוי לגלות בעצמו ממד מסוים של 'עמלקיות'. כאשר אדם מרשה לעצמו להיכשל, גם אם בעברות קטנות, מתוך ידיעה שאלו דברים אסורים – הוא עושה מעשה עמלק. וכנגד תכונה זו אנו מצווים לקדש מלחמת חרמה. לדאוג לכך שנמחה מתוכנו כל שמץ של נטייה שלילית כזו.
את העם העמלקי כמעט הצלחנו להכחיד. אך לא לגמרי. גם בזמן נס פורים, כאשר נתלו המן ובניו ונהרגו עוד רבבות משונאינו – נותרו צאצאים של עמלק, שנטמעו בין העמים ועד היום קיים זכר מהם. כאשר תבוא הגאולה השלמה, ידע המשיח לזהותם, והוא ישלים את הציווי האלוקי להכחידם כליל.
וכך גם ברוחניות – ישנן דרגות של חוצפה והתרסה שאנו יכולים למחוק מאישיותנו. אך ישנן דרגות מהן אין לנו אפשרות להיפטר בכוחות עצמנו. רק כאשר תבוא הגאולה השלמה, יימחה מתוכנו כל שמץ של רוע, בהשראת המשיח.
(ליקוטי שיחות כרך כו עמוד 219)
