כאשר עמד אהרון מיימון תחת החופה יחד עם בת זוגו רינה, הייתה נסוכה עליו שלווה. אמנם הוא נרגש מאוד, כמו כל חתן, אבל ההתרגשות שלו הייתה ללא פרפורי בטן. הוא היה בטוח כי מצפים לו החיים הטובים ביותר עבורו. 
 
הייתה לו סיבה טובה לחשוב כך. עוד לפני פגישתו הראשונה עם רינה, כתב אהרון לרבי מליובאוויטש מלך המשיח על השידוך המוצע לו, וקיבל ברכה לצאת לפגישה. סדרת פגישות הובילה אותו ואת רינה להבנה כי הם מתאימים זה לזו, ושוב כתב אהרון לרבי וקיבל ברכה לסגירת שידוך בשעה טובה ומוצלחת. לקראת החתונה קיבל ברכה נוספת מהרבי להקים בניין עדי עד. כך שלא פלא, לנוכח הברכות שהורעפו עליו, מדוע היה אהרון כה בטוח בהמשך דרכו.   לכן כאשר חלפו שנה ושנתיים ועדיין לא זכתה משפחת מיימון הצעירה להתברך בילדים, התקשה מאוד אהרון לעכל את זה. הרי הרבי כיוון אותם להינשא זה לזו, מדוע אפוא נמנעת מהם הברכה המצופה ביותר של כל זוג נשוי?
 
רינה אמרה לאהרון כי עליו לגשת אל הרבי במעמד חלוקת הדולרים לצדקה ולברכה שהתקיים בכל יום ראשון, ולבקש ברכה מפורשת לילדים. אולם אהרון לא הצליח. הוא אמנם ניגש לפני הרבי, פעם אחרי פעם, אך מעולם לא הצליח לפצות פה מרוב חרדת הקודש.
 
רינה לא ויתרה לאהרון. "אתה מוכרח לאזור אומץ ולבקש ברכה מהרבי!". ואכן באחת הפעמים הבטיח אהרון לעצמו כי יגייס את כל כוחות נפשו ויאמר לרבי את אשר על לבו. אולם בשעת מעשה – שוב רטטו שפתיו ולא הצליח להוציא מפיו מילים ברורות.
 
מתוסכל וכואב יצא אהרון החוצה. פתאום – הוא נקרא לשוב אל הרבי. הרבי, שזיהה את מצוקתו, העניק לו דולר נוסף ואמר: "לבני מזל".
 
אהרון היה מאושר. לא היה לו ספק לפשרו של המזל בו ברכו הרבי. הוא רשם על הדולר את נוסח הברכה שקיבל, את התאריך והשעה, ושמר על השטר מכל משמר. יותר מכל שטרות הדולרים האחרים שזכה לקבל מהרבי.
 
הגדילה לעשות רינה – בהזדמנות אחרת. גם היא עברה בנפרד לקבל מהרבי דולר לברכה ולצדקה, וביקשה ברכה מפורשת לבן זכר. היה זה כשלוש-ארבע שנים לאחר חתונתם. הרבי חייך חיוך רחב והגיב: "בן זכר? בנים זכרים!".
 
לנוכח מילים מיוחדות אלה לא היה גבול לאושרם של אהרון ורינה. הם היו ממש בטוחים כי בתוך תשעה חודשים תתגשם משאת נפשם. אבל זה לא קרה גם כעבור תשע שנים...
 
היה זה לפני כמה שנים. אהרון ורינה ישבו בביתם הריק מילדים, במינסוטה שבארצות הברית ושוחחו עוד אחת מהשיחות הארוכות והרבות שלהם במשך חייהם המשותפים. השיחה התגלגלה לזיכרונות מהעבר, ואהרון שיחזר חוויות שהיו לו במחיצת הרבי בחודש תשרי תשמ"ח (אוקטובר 1987). יחד עם כמה חברים הוא נרתם אז לעזרה במטבח הכנסת האורחים – המטבח שהכין מדי יום בחודש החגים אלפי מנות שניתנו חינם לכל האורחים שבאו לשהות במחיצת הרבי.
 
מי שניצח על המלאכה היה החסיד הבלתי נשכח הרב משה ירוסלבסקי ז"ל. לאחר החגים, אסף הרב ירוסלבסקי את כל מי שסייע בידו והוביל את כולם כקבוצה לפני הרבי במעמד חלוקת דולרים. בעומדם מול הקודש, הציגם הרב ירוסלבסקי. אהרון התרגש מאוד והצטנף מאחורי גבו של הרבי.
 
אבל הרבי בחר להסתובב דווקא אליו, הביט בו בעיניו העמוקות ואמר בזו הלשון: "יישר כוח שאתה מחליף אותי בהכנסת אורחים, מכיוון שבגשמיות אינני יכול לקבל את האורחים. א גרויסער יישר כוח! (באידיש: יישר כוח גדול)'.
 
רינה הקשיבה לסיפור ולפתע אורו עיניה. "שמע, אהרון. לפי דעתי, הרבי הטיל עליך באותה הזדמנות את משימת חייך וייתכן שבה תלויה הישועה שלנו. הרבי כיוון אותך להדר במצוות הכנסת אורחים. הבה אפוא נתחיל במשימה, ובעזרת השם עמה תחול עלינו הברכה".
 
רינה לא הסתפקה בדיבורים. היא הייתה מעשית מאוד. "לך עכשיו למכולת, אהרון, קנה ביצים וגבינות, מהמאפייה תקנה לחמניות, ומהירקן תקנה ירקות משובחים. אני אכין כריכים, ואתה תלך לחפש צעירים יהודים בקניונים, תציע להם אוכל כשר וטעים ותזמין אותם להנחת תפילין".
 
זה היה השלב הראשון בתוכנית הכנסת האורחים של רינה. השלב הבא היה עריכת סעודות שבת מפוארות לכל דכפין, ערוכות כיד המלך עם מיטב המטעמים.
 
ואז זה הגיע. ביום בהיר אחד, בעיצומה של תעשיית הכנסת האורחים של משפחת מיימון, הם התבשרו כי ברכתו של הרבי סוף סוף מתגשמת. הם עומדים בקרוב לחבק בן משלהם.
 
בתאריך י' בשבט האחרון, 22 שנה מאז נישואיהם, נולד בנם בכורם של אהרון ורינה.