לב ויסמן שכב במיטה תשוש לגמרי. שפעת חמורה תקפה את גופו וכל אבריו דאבו ובקושי נשמעו לו. בזמן הממושך ששכב בחוסר מעש, חלפו בראשו של לב תמונות משמעותיות ממהלך חייו.
 
הוא נזכר בילדותו שעברה עליו בשנות השישים בלנינגרד הסובייטית. לעובדת יהדותו לא הייתה אז עבורו שום משמעות חיובית. ההפך. הוא סבל מגילויי אנטישמיות חריפים מצד חבורות נערים, שנהנו להתעלל בו ואפילו להכות בו. לב העביר את לשונו על השיניים שנשברו לו באותן תקריות אומללות.
 
ימים ספורים לפני מלחמת יום הכיפורים עלה לב עם משפחתו ארצה. הוא היה אז בן 16. הם טסו דרך וינה, ובקושי רב הכילו את ההתרגשות למראה האישיות שהייתה עמם על המטוס: גולדה מאיר, ראש הממשלה של ישראל. 
 
בשדה התעופה בלוד המתינה להם מכונית שלקחה אותם למעון העולים בכפר חב"ד. דוד זקן ששמר תורה ומצוות ורצה שגם בני משפחתו העולים החדשים ייחשפו ליהדות האותנטית, סידר להם את השהות במקום.
 
שנה שלמה עשתה משפחת ויסמן בכפר חב"ד. בתום השנה, רכשו הוריו של לב דירה בלוד ועברו לשם. כעבור זמן מה התגייס לב לצבא ושרת במשך חמש שנים בחיל האוויר. בצבא הכיר את רעייתו יעל, תימנייה ממשפחה מסורתית. יעל עצמה פנתה עורף למסורת וגם לב, למרות השנה שעשה בכפר חב"ד, לא הרגיש שום מחויבות למסורת.
 
לב נזכר כי תמיד קיננה בלבו תחושה כי אם יהפוך ביום מן הימים לדתי, יהיה חסיד חב"ד. השמחה ששרתה על פני החסידים קסמה לו. מכל מקום, לא עשה לו רושם שזה יקרה. מצד אחד, הוא אהב להגיע למעמד הקפות שניות במוצאי שמחת תורה בכפר חב"ד, ומצד שני, בכל פעם שהוצע לו בדוכן-רחוב להניח תפילין סרב בנחרצות.
 
כעת, שכב לב בביתו – בלונדון רבתי. לב התקבל לעבודה בחברת הייטק בעיר האפרורית והוא ויעל שכרו שם דירה בשכונת גולדסגרין.
 
לא רק זיכרונות הזמינה השכיבה הממושכת, אלא גם הרהורים מעמיקים שמעולם לא התפנה אליהם. בתוך תוכו הציקו ללב שאלות רבות בנושאי אמונה והוא גמר אומר למצוא איש עמו יוכל להתעמת בתחום.
 
אביו של לב שמר על קשר עם חסידי חב"ד, וכאשר נסע לב ללונדון צייד אותו במספר טלפון של אחד החסידים המתגוררים בלונדון. כך הגיע לב אל הרב גבי שפיצר. אמרו לו כי הוא "אישיות מרתקת, שכדאי לשוחח אתה".
 
לב התקיף את הרב שפיצר בשלל שאלות אופייניות: על בריאת העולם, על גיל העולם, על מהות תפקידה של האנושות, על שאלת השוני בין יהודים לגויים. התשובות הענייניות היו מרתקות ולב לא נשאר מולן שווה-נפש. הוא קיבל על עצמו להניח תפילין, החל ליטול חלק בשיעורי תורה ונהנה מכל רגע של התקרבות לדרך התורה.
 
מי שהעיב על כל התהליך הייתה יעל. היו בה נוגדנים איומים למסורת וכעת הייתה בטוחה כי דעתו של בן זוגה השתבשה עליו. היא בזה לתהליך שעובר ואמרה כי כל עוד הם חיים יחד היא תסכל כל תוכנית שלו לחבור לטיפוסים ה'שחורים'.
 
הלכידות המשפחתית הייתה חשובה מאוד ללב. בכל מאודו ניסה לקרב את יעל לדרכו החדשה, אך כל ניסיון כזה רק ריחק אותה יותר. האפשרות כי התא המשפחתי ייהרס הילכה עליו אימים. הוא לא ידע מה לעשות עם עצמו.
 
הרב שפיצר אמר לו כי ייסע לרבי לבקש ברכה. כוונתו הייתה כמובן לרבי מליובאוויטש מלך המשיח. הרב שפיצר סיפר ללב על גדולתו של הרבי ועל כוחן העצום של ברכותיו. "סע", דרבן אותו, "לא תתחרט".
 
לב נסע לניו יורק. הוא הגיע לרבי בכסלו תשנ"א (דצמבר 1990) ושהה במחיצת הקודש כמה יממות. האווירה במקום שיכרה אותו. הוא חש התעלות רוחנית שלא חווה מעודו.
 
ביום ראשון, לקראת חזרתו הביתה, זכה לב לעבור לפני הרבי בחלוקת הדולרים המפורסמת, לצדקה וברכה. לאחר חמש שעות של המתנה בתוך נחיל אנושי ענק, הגיע תורו של לב. לב בחר לדבר בשפת האם שלו, רוסית. הוא ביקש ברכה כי משפחתו תחזור בתשובה ו"שזה יהיה ביחד, לא בפירוד"
 
הרבי הביט לתוך עיניו ולב הופנט לאור החודר שקרן מהמבט. הרבי ברכו בברכה והצלחה ונתן לו שני דולרים, אחד עבורו ואחד עבור בני המשפחה.
 
התפנית המפתיעה הגיעה כעבור שבועיים. יעל פנתה מיוזמתה ללב והציעה לו להכשיר את המטבח, "כדי שיהיה לך נעים לאכול כשר". ברגע הראשון חשב לב כי לא שמע טוב. אבל הוא שמע מצוין.
 
ההמשך המבורך לא הרחיק גם הוא להופיע. יעל הצטרפה לצפייתו של לב בקלטות וידאו יהודיות שרכש בהיותו בניו-יורק והאזינה עמו להרצאות מוקלטות. לאט לאט קרבה יעל לדרכו של לב והפכה ממתנגדת למובילה.
 
כיום, מתגוררת משפחת ויסמן בכפר סבא ומנהלת בית כמו של חסידי חב"ד מבטן ומלידה.