אנו שליחים של הרבי מלובביץ' בקטמנדו שבנפאל. בעלי אני וארבעת ילדינו. בין הבית שלנו בישראל לבית כאן בנפאל, מפרידות 18 שעות, צנרת תקינה של מים חשמל, מערכת מתוקנת של רפואה ותחבורה ועוד פריטים השייכים לעולם המערבי שהותרנו מאחורנו.  
 
שגרת החיים שלנו נעה בין דאגה יומיומית ל-‏20 אלף התרמילאים המגיעים הנה בשנה, שיחות מעמיקות בנושאים יהודים ובכלל, עזרה למטיילים ומטיילות בכל תחום ובכל ענין שהוא. דלת הבית פתוחה כל העת ועל הספה יושבים צעירים המתגעגעים הביתה. לישראל. 

בנפאל שואפים אוויר פסגות של הרים לבנים ומושלגים, קמים אל יום חדש ולעולם לא יודעים כיצד הוא יסתיים. כשהטלפון מצלצל אין לדעת אם מצידו השני של הקו נמצאת אמא דואגת, תרמילאי שנתקע על אחד ההרים, או אדם  בודד הזקוק למילה טובה.

אנו זוכים לחיות חיים עם ערך מוסף בל יתואר. חיים מאתגרים ומיוחדים. בשנים האחרונות זכינו לפתוח בית חב"ד חדש בעירה פוקארה - בסיס היציאה לטרקים, ובאמת שאין כאן רגע דל.

אבל אנחנו לא היחידים - 3,5000 שליחים של הרבי מלובביץ' פרוסים בכל נקודה שהיא על פני  כדור הארץ. באלסקה, רוסיה וחבר העמים, המזרח הרחוק, דרום אפריקה. בעצם בכל מקום. הם נמצאים שם בשבתות, בחגים, ובימות החול. מאמצים אל חיקם כל אחד ואחת. עומדים על המשמר בחום ובקרה. בימי שמחה וגם בימי משבר וצרה. דבר לא ישבור אותנו.


"אף יהודי לא ישאר מאחור"

מול העיניים נמצאים כל העת דברי הרבי. הדברים מהדהדים באוזניים. אנו הולכים לישון עם המילים האלו בלילה וקמים איתן בבוקר. "אין כזה דבר יהודי בודד", הוא ביקש מאיתנו והמבט הטהור שלו רדף אחרינו. "אף יהודי לא ישאר מאחור" הוא התחנן ועיניו הכחולות ניקבו אותנו באהבה. "לאהוב כל אחד" הוא ביקש "לעזור, כמה שרק ניתן". 

חיי הרבי מלאים בהתמסרות אין סופית לכל אדם באשר הוא אדם.33,580 ימים גדושים באהבת אדם כמותה אי אפשר עוד למצוא. ילדים לא היו לו משלו, אבל כולנו הינו ילדיו.

"כשסופרים יהלומים - לא מתעייפים", הוא הסביר פעם בחיוך לאחד האורחים  שהשתומם בפניו על יכולתו של אדם מבוגר לעמוד על רגליו שעות ארוכות, תוך מתן עצות וברכות לאנשים שביקרו אותו. אנחנו הינו אבני החן שלו.

בג' תמוז, הרבי נעלם מאיתנו, אבל רוחו מרחפת מעלינו כל הזמן. הזעקה שלו לא עוזבת אותנו. אז אנחנו מנסים, משתדלים, רוצים כל כך. מתגעגעים לאיש קדוש. ששלח שליחים לכל שביל שהוא, מסומן ושאינו מסומן.  למען לא תהסס פסיעה אחת של יהודי בדרך. כדי שלא תיכשל חלילה רגלו.

כעת אנחנו אלו שסופרים את היהלומים. יום-יום שעה-שעה. כי כשסופרים יהלומים - לא מתעייפים.