כאלף וחמש מאות שנים מאז מתן תורה, העלו בעם ישראל על הכתב אך ורק את התורה שבכתב – תורה, נביאים, כתובים (תנ"ך). כל היתר הועבר מדור לדור בעל-פה ולא בכתב, ורק בודדים שחששו כי ישכחו דבר מה, כתבו לעצמם 'מגילת סתרים', ללא שום תפוצה.
 
הסיבה לכך נעוצה בפסוק: "כי על פי הדברים האלה כרתי עמך ברית". מהמילים 'על פי' דייקו חז"ל כי מה שנמסר בעל-פה חייב להישאר בעל-פה ולא לעלות על הכתב (גם להיפך – קיים איסור עקרוני לשנן בעל פה חלקים מן התורה שבכתב (מלבד בתנאים מסוימים)).
 
התנא רבי יהודה הנשיא (לפני כאלף ושמונה-מאות שנה) היה הראשון שערך משנה כתובה מסודרת של התורה שבעל-פה. הוא זיהה תופעות קשות של שכחה בעם, ולפיכך נטל את הסמכות להתיר את איסור הכתיבה. הוא התבסס על הכתוב (תהלים קיט, קכו): "עת לעשות להשם – הפרו תורתך". כלומר, כדי להאדיר את שמו של הקדוש-ברוך-הוא ולשמר את לימוד בתורה בעם ישראל – מותר להפר איסור (על פי שיקול דעת של חכמי ישראל האמיתיים בלבד).
 
בעת שתבוא הגאולה השלמה לא תהיה יותר תופעה של שכחה. לפיכך יש מקום לחשוב כי ההיתר הנסיבתי של רבי יהודה הנשיא יתבטל, והאיסור לכתוב תורה שבעל-פה ישוב למעמדו. אולי אפילו 'מגילות סתרים' לא תיכתבנה, משום שלא יהיה בהן שום צורך.
 
אך בהזדמנות אמר הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, כי ההיתר לכתוב יעמוד על כנו. אמנם לעתיד לבוא כולם מובטחים ללמוד את התורה ישירות מפי המשיח וגם אף אחד כאמור לא ישכח מאומה – מכל מקום יש לעצם פעולת הכתיבה תרומה להבנת הרעיונות הנלמדים, ומסתבר לומר כי למטרה זו נוכל ואכן נמשיך לכתוב גם תורה שבעל-פה.    
 
מעניין לציין, כי הרמב"ם, שכידוע כלל בחיבורו 'משנה תורה' גם הלכות הנוגעות לימות המשיח, לא מביא את האיסור לכתוב תורה שבעל פה. משמע, כי לדעתו אכן לא ישוב ויתחדש איסור כזה.
 
מקורות: תלמוד בבלי שבת ו, ב ובמפרשים שם. גיטין ס, ב. הקדמת הרמב"ם ל'משנה תורה'. חכמת שלמה על גיטין סוף סימן קלו. שולחן ערוך אורח חיים סימן מט סעיף א. תניא אגרת הקודש סימן כו. התוועדויות הרבי מליובאוויטש מלך המשיח תנש"א חלק ב עמוד 104 ושם בהערה 58.