בזוהר נאמר כי שלושת האבות הם כנגד שלושת הרגלים: פסח כנגד אברהם, שבועות כנגד יצחק וסוכות כנגד יעקב. הזוהר מוסיף, כי חג שמיני-עצרת, הבא בסיום הסוכות הוא כנגד יוסף. כמו ששמיני-עצרת הוא המשכו של חג-הסוכות – כך גם יוסף נחשב לממשיכו של יעקב, כמו שנאמר "אלה תולדות יעקב – יוסף",
 
שמיני-עצרת הוא חג שיש בו ממדים מנוגדים: מצד אחד הוא חג בפני עצמו, ומצד שני הוא נקרא שמיני-עצרת על שם שמגיע כהמשך לשבעת ימי הסוכות. וכך גם יוסף: בתורת החסידות מוסבר, כי תפקידו הרוחני של יוסף, כממשיכו של יעקב, הוא לגרום למדרגה הרוחנית הגבוהה אליה היה יעקב מחובר – 'לרדת' ולהאיר בעולם. אלא שעצם העובדה שדווקא הוא מסוגל לפעול התגלות כזו (ולא יעקב), מעידה על כוחות רוחניים מיוחדים שיש בו לעומת אביו.
 
מעלה ייחודית זו רמוזה במספר שמונה. לעומת המספר שבע, המסמל את גדרי הטבע, שנברא בשבעה ימים – מסמל המספר שמונה את האור האלוקי שלמעלה מדרך הטבע. גדולתו של יוסף הייתה בהתעלותו אל האור האלוקי שלמעלה מדרך הטבע – למרות שהיה מחובר היטב עם דרכי הטבע, כפי שהתחייב מתפקידו כמשנה למלך מצרים.
 
האור האלוקי שלמעלה מהטבע הוא זה שמעניק את הכוחות להתמודד עם כל הקשיים שמזמנת הגלות ולהתגבר עליהם. יוסף, שהיה מחובר לאור זה, העניק לבני ישראל את הכוחות הרוחניים בהתמודדותם הקשה במצרים. מסיבה זו הוא גם מי שהשמיע את ההבטחה הנבואית על הגאולה: "ואלוקים פקוד יפקוד אתכם, והעלה אתכם מן הארץ הזאת".
 
גם כיום, ההתמודדות הרוחנית שלנו, מבוססת על האור האלוקי שלמעלה מהטבע. אור זה מעניק לנו השראה וכוח לנצח את שאריות הרוע הרוחני שבעולם ולהגיע – תכף ומיד – אל הגאולה השלמה.