בגאולה תשרה בינינו השכינה בגלוי, ומכיוון שקיבלנו על כך הבטחה אלוקית – הרי שבעצם כבר מרגע ההבטחה החלה לשרות בינינו השכינה.
לקראת ירידתו של יעקב אבינו למצרים, הרגיעו הקדוש-ברוך-הוא והבטיחו: "אל תירא מרדה מצרימה... אנוכי ארד עמך מצרימה, ואנוכי אעלך גם עלֹה". הבטחה דומה נאמרה לנביאים שונים בקשר לגלויות אחרות של עם ישראל.
הבטחה זו היא השומרת עלינו בכל הדורות ומאפשרת לנו לשרוד, למרות כל התלאות שעברנו. וכפי שאומרים בהגדה של פסח: "ברוך שומר הבטחתו לישראל... והיא (ההבטחה) שעמדה לאבותינו ולנו".
הבטחה אלוקית אינה הבטחה אנושית. אצל בני אדם – ההבטחה וקיומה הם שני שלבים. אצל הקדוש-ברוך-הוא- עצם ההבטחה יוצרת את התהליך הרוחני שמהווה את קיומה. ובענייננו: ההבטחה האלוקית בעצמה יוצרת את ההגנה והשמירה הנחוצות לנו.
תובנה זו מעניקה עומק נוסף למילות ההגדה: "והיא שעמדה לאבותינו ולנו". יש המפרשים כי המילה 'והיא' מתייחסת לשכינה האלוקית, שמצילה אותנו מכל הצרים עלינו. ועל פי המשמעות האמורה של הבטחה אלוקית – נמצא שאין הבדל בין פירוש זה לקודמו: ההבטחה האלוקית כשלעצמה מהווה השראת שכינה, שמגנה מפני הקמים עלינו.
כזו גם צריכה להיות ההסתכלות על ההבטחה האלוקית שקיבלנו על הגאולה השלמה. בגאולה תשרה בינינו השכינה בגלוי, ומכיוון שקיבלנו על כך הבטחה אלוקית – הרי שבעצם כבר מרגע ההבטחה החלה לשרות בינינו השכינה.
במילים אחרות: הגאולה היא הוויה שחבויה בתוך מציאות הגלות. תפקידנו הוא לגלות את האור האלוקי הזה, על-ידי שנקיים את רצונו של הקדוש-ברוך-הוא, וכך – תכף ומיד – תבוא גאולה לעולם.
(התוועדויות הרבי מליובאוויטש כרך ח עמוד 80)