"עַל הַצִּיּוּן שֶׁלִּי אֵין לִי מַה לִּבְכּוֹת. כְּבָר הֶחְלַטְתִּי עִם עַצְמִי מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת כְּדֵי שֶׁבַּפַּעַם הַבָּאָה זֶה לֹא יִקְרֶה, אַךְ בְּקֶשֶׁר לַצִּיּוּן שֶׁל חַיִּים מַה שֶּׁאֲנִי יָכֹל לַעֲשׂוֹת זֶה לְהִשְׁתַּתֵּף בְּצַעֲרוֹ וְלַעֲזֹר לוֹ לְהַגִּיעַ לַמַּסְקָנוֹת הַנְּכוֹנוֹת בִּשְׁבִיל שֶׁזֶּה לֹא יִקְרֶה שׁוּב בֶּעָתִיד".
זֶה הָיָה בִּשְׁעַת הַהַפְסָקָה. גָּדִי יָשַׁב עָצוּב עַל יַד חֲבֵרוֹ הַטּוֹב חַיִּים. שְׁנֵיהֶם נִרְאוּ עִם פָּנִים שֶׁל ט' בְּאָב.
כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לַכִּתָּה וְרָאִיתִי זֹאת, הִתְקָרַבְתִּי לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמָם וְלִרְאוֹת מַה קָּרָה. בְּיָדָיו שֶׁל גָּדִי הָיָה מִבְחָן בְּתוֹרָה שֶׁהַמּוֹרֶה חִלֵּק בַּשִּׁעוּר הַקּוֹדֵם. פָּנִיתִי אֶל גָּדִי וְשָׁאַלְתִּי: "מַה קָּרָה? כַּמָּה קִבַּלְתָּ בַּמִּבְחָן?" "אֲנִי? אֲנִי קִבַּלְתִּי צִיּוּן גָּרוּעַ מְאֹד! אֲבָל לֹא זוֹ הַסִּבָּה שֶׁאֲנִי עָצוּב, חַיִּים קִבֵּל גַּם הוּא צִיּוּן גָּרוּעַ. אָמְנָם יוֹתֵר טוֹב מִשֶּׁלִּי, אֲבָל גַּם כֵּן לֹא מַרְנִין... זוֹ הַסִּבָּה לָעַצְבוּת".
כָּעֵת תְּמִיהָתִי גָּבְרָה יוֹתֵר "אֲנִי לֹא מֵבִין, אַתָּה קִבַּלְתָּ צִיּוּן גָּרוּעַ יוֹתֵר וְאַתָּה עָצוּב בִּגְלַל הַצִּיּוּן שֶׁל הֶחָבֵר???"
"לָמַדְתָּ חֻמָּשׁ הַשָּׁבוּעַ?" שָׁאַל אוֹתִי גָּדִי וְלֹא הִמְתִּין לִתְגוּבָה אֶלָּא הִמְשִׁיךְ בִּדְבָרָיו: "בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ מְסֻפָּר עַל הַפְּגִישָׁה בֵּין יוֹסֵף וְאֶחָיו. בְּאַחַד הַפְּסוּקִים כָּתוּב: "וַיִּפֹּל (יוֹסֵף) עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִין... וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִין בָּכָה עַל צַוָּארָיו". רַשִּׁ"י מַסְבִּיר שֶׁיּוֹסֵף בָּכָה עַל חֻרְבַּן שְׁנֵי בָּתֵּי מִקְדָּשׁ שֶׁיִּהְיוּ בְּנַחֲלָתוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין. וּבִנְיָמִין בָּכָה עַל חֻרְבַּן מִשְׁכַּן שִׁילֹה שֶׁיִּהְיֶה בְּנַחֲלָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף.
הָרַבִּי שׁוֹאֵל עַל כָּךְ: מַדּוּעַ בִּנְיָמִין וְיוֹסֵף בּוֹכִים כָּל אֶחָד עַל חֻרְבַּן אָחִיו בִּמְקוֹם לִבְכּוֹת עַל הַחֻרְבָּן שֶׁלּוֹ???
אֶלָּא שֶׁכָּל אֶחָד צָרִיךְ לִבְנוֹת אֶת חֻרְבָּנוֹ הַפְּרָטִי, וְאֵינוֹ יָכֹל לִבְנוֹת מֵחָדָשׁ אֶת הַחֻרְבָּן שֶׁל אָחִיו. לָכֵן עַל הַחֻרְבָּן שֶׁלּוֹ נֶאֱמַר - "טוֹבָה פְּעֻלָּה אַחַת מֵאֶלֶף אֲנָחוֹת" - לֹא יַעֲזֹר לִבְכּוֹת וּלְהֵאָנַח, צָרִיךְ לִפְעֹל, אַךְ בְּנוֹגֵעַ לְחֻרְבַּן הַזּוּלַת יֵשׁ לְהִשְׁתַּתֵּף בְּצַעֲרוֹ וּלְיַעֵץ לוֹ, אַךְ אִי אֶפְשָׁר לִבְנוֹת וְלִפְעֹל בִּמְקוֹמוֹ.
כָּךְ" הִמְשִׁיךְ גָּדִי לְהַסְבִּיר לִי "עַל הַצִּיּוּן שֶׁלִּי אֵין לִי מַה לִּבְכּוֹת. כְּבָר הֶחְלַטְתִּי עִם עַצְמִי מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת כְּדֵי שֶׁבַּפַּעַם הַבָּאָה זֶה לֹא יִקְרֶה, אַךְ בְּקֶשֶׁר לַצִּיּוּן שֶׁל חַיִּים מַה שֶּׁאֲנִי יָכֹל לַעֲשׂוֹת זֶה לְהִשְׁתַּתֵּף בְּצַעֲרוֹ וְלַעֲזֹר לוֹ לְהַגִּיעַ לַמַּסְקָנוֹת הַנְּכוֹנוֹת בִּשְׁבִיל שֶׁזֶּה לֹא יִקְרֶה שׁוּב בֶּעָתִיד".
(עפ"י לקו"ש ח"י עַמּוּדִים 146-149) 
