משה רבינו נצטווה להכין שמן מיוחד בשם 'שמן המשחה', כדי למשוח בו את כלי המשכן ואת הכוהנים. משה הכין את השמן ומעולם הוא לא נגמר. לאורך דורות השתמשו בו למשיחת כוהנים גדולים ומלכים מבית-דויד, ואף פעם לא נגרע מכמותו כהוא זה! (עד שנגנז בימי יאשיהו המלך) וכדברי הגמרא: "תחילתו (כמותו המקורית של השמן הייתה) שנים-עשר לוגין (לוג = 344 מ"ל), וממנו היה נמשח משכן וכליו, אהרן ובניו כל שבעת ימי המילואים, וכולו קיים לעתיד לבוא!".
 
שמן המשחה נותר אפוא שלם עד היום (אי שם באדמה), ובזמן הגאולה הוא יתגלה וישתמשו בו למשיחת הכוהן הגדול, ולפי דעות מסוימות גם את כלי המקדש.
 
לגבי המשיח, קיים ספק אם יצטרך משיחה בשמן או לא. צדדי הספק מופיעים בספר "מנחת חינוך": מצד אחד, המשיח צאצא לשושלת בית דויד, ומלך בן מלכים לא זקוק למשיחה בשמן (אלא אם כן קיימת מחלוקת סביב מינויו – מציאות שלא תיתכן לגבי המשיח). מצד שני, מכיוון שרצף המלוכה של השושלת נקטע עם חורבן בית ראשון, ייתכן שהמלכתו של המשיח נחשבת התחדשות שמחייבת משיחה (וכפי שהוא אכן נקרא 'משיח').
 
כך או כך, כותב הרבי מליובאוויטש מלך המשיח: "המינוי דדויד מלכא משיחא כבר היה, כמו שכתוב 'מצאתי דויד עבדי בשמן קדשי משחתיו', צריכה רק להיות קבלת מלכותו על-ידי העם ושלמות ההתקשרות בין המלך והעם בגאולה האמיתית והשלמה".
 
מעניין לציין, כי יש אומרים שנס חנוכה נעשה על ידי שמן המשחה! בספר "קב הישר" נכתב כי זהו השמן הטהור שנמצא על-ידי החשמונאים, לאחר שגירשו את היוונים מבית המקדש, וממנו השתמשו להדלקת המנורה. זהו שמן שכאמור אף פעם לא נגרע מכמותו, ולכן הוא בער שמונה לילות ברצף מבלי להתכלות (ובעצם, הוא היה יכול להמשיך לבעור, אך כבר הגיע שמן זית זך ולא היה בכך צורך).
 
אולם דעה זו אינה רווחת. במיוחד לנוכח היותו של שמן המשחה ספוג בתבשיל של מיני בשמים, ויש אומרים כי אסור להעלות את אש המנורה בשמן מבושל.