על הפסוק "וישב יעקב" אומרים חז"ל: "ביקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף (כלומר, הסיפור הכואב של מכירתו למצרים). אומר הקדוש-ברוך-הוא: לא דיין (די להם) לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלווה בעולם הזה?".
 
שאיפתו של יעקב "לישב בשלווה" לא הייתה חיפוש נוחות ושלווה במובן הפשוט, אלא חלק מעבודתו הרוחנית. יעקב ביקש להביא לעולם את השלווה העתידית, השמורה לעידן הגאולה השלמה. הוא סבר, כי לאחר שירד לחרן והתמודד עם לבן הארמי וכל הרוע שהוא מייצג, כבר הצליח להכשיר את העולם להתגשמותה של השלווה עתידית.
 
על כך אמר הקדוש-ברוך-הוא, כי כדי להגיע לשלווה הזו יש צורך לעבור כור היתוך נוסף – את "רוגזו של יוסף". מכירתו של יוסף למצרים הייתה כידוע החוליה הראשונה בשרשרת האירועים שהובילו לגלות מצרים. בגלות מצרים נשלט עם ישראל על-ידי גויים – לעומת חרן, שם לא היה מצב כזה. הצלחתו של עם ישראל לשמור במצרים, תחת מגלבי הגויים, על צביונו הייחודי – היא זו שפתחה את הדרך המובילה לשלווה המצופה. וכמו שמוסבר בחסידות, כי הדרך המובילה אל הגאולה האמיתית והשלמה החלה להיסלל בגלות מצרים.
 
לכן גם יעקב עצמו זכה להגיע לשלווה המיוחלת לאחר שירד בעצמו למצרים. שם היו שבע-עשרה שנותיו הטובות, בהן זכה לטעום מהשלווה שתהיה מנת חלקנו כולנו בגאולה הקרובה.
 
ואנו, שכבר עברנו את כל תלאות הגלות, צריכים לחקות את יעקב ולבקש ללא הרף מהקדוש-ברוך-הוא 'לישב בשלווה' –  שלוות גאולה השלמה, שתבוא תכף ומיד.