אֵי שָׁם בִּדְרוֹם הָאָרֶץ בְּבָסִיס צְבָאִי יוֹשֵׁב אוֹפִיר, אַחַד הַחַיָּלִים, בִּשְׁעַת הַמְּנוּחָה וּמְשׂוֹחֵחַ בַּטֶּלֶפוֹן עִם אָחִיו הַקָּטָן בֶּנִי. לְפֶתַע מַגִּיעַ חַיָּל מֵהַסַּיֶּרֶת וְאוֹמֵר: "אוֹפִיר, הַמְּפַקֵּד בִּקֵּשׁ לִקְרֹא לְךָ". אוֹפִיר קָם מִמְּקוֹמוֹ "בֶּנִי, נְדַבֵּר מְאֻחָר יוֹתֵר. אֲנִי צָרִיךְ לְנַתֵּק" אָמַר לְאָחִיו, אַךְ אָחִיו הַקָּטָן שֶׁלֹּא מֵבִין עֲדַיִן אֶת הַדְּרָגוֹת בַּצָּבָא הִתְעַקֵּשׁ: "אוֹפִיר, עַד שֶׁאֲנִי מַצְלִיחַ לְדַבֵּר אִתְּךָ. תַּגִּיד לְמִי שֶׁקָּרָא לְךָ שֶׁיְּחַכֶּה!" "בֶּנִי" הִסְבִּיר אוֹפִיר "אֵינְךָ מֵבִין?! אֲנִי חַיָּל בַּצָּבָא. עָלַי לְצַיֵּת לַפְּקֻדּוֹת שֶׁאֲנִי מְקַבֵּל! אֲנִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת הָרָצוֹן שֶׁל הַמְּמֻנִּים עָלַי וְלֹא אֶת הָרָצוֹן שֶׁלִּי".


פָּרָשַׁת וַיֵּשֶׁב מַתְחִילָה בַּמִּלִּים "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן". כְּלוֹמַר, יַעֲקֹב שֶׁכָּל כֻּלּוֹ וּרְצוֹנוֹ בְּחַיָּיו זֶה קְדֻשָּׁה, יָשַׁב-קָבַע אֶת חַיָּיו וְעִסּוּקָיו, בַּמֶּה? בְּאֶרֶץ - בְּעִנְיָנִים הַקְּשׁוּרִים לְגַשְׁמִיּוּת הָעוֹלָם הַזֶּה, שָׁם יֶאֱסֹף אֶת כָּל נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה הַחֲבוּיִים וְיַעֲלֶה אוֹתָם לִקְדֻשָּׁה. כָּל זֹאת עוֹשֶׂה יַעֲקֹב לֹא מֵרְצוֹנוֹ, שֶׁהֲרֵי רְצוֹנוֹ הוּא לָשֶׁבֶת בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְלַעֲסֹק כָּל הַיּוֹם בַּתּוֹרָה, אֶלָּא אַךְ וְרַק מִפְּנֵי שֶׁזֶּהוּ אֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו - רְצוֹן אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.


עַם יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים "צִבְאוֹת ה'". כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ חַיָּל בַּצָּבָא הַמְּיֻחָד הַזֶּה. מֵאִתָּנוּ הַחַיָּלִים לֹא נִדְרָשׁ לַחְשֹׁב מַה לַּעֲשׂוֹת וּמַה לֹּא וְכַמּוּבָן שֶׁאֵינֶנּוּ צְרִיכִים הֶסְבֵּרִים מַדּוּעַ לִפְעֹל כָּךְ אוֹ אַחֶרֶת. מֵאִתָּנוּ נִדְרָשׁ אַךְ וְרַק לְצַיֵּת לַפְּקֻדּוֹת מִלְּמַעְלָה - מֵאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּלְמַלֵּא אוֹתָן מִתּוֹךְ חַיּוּת וְשִׂמְחָה אֲמִתִּיִּים.