על התפילה בזמן הגאולה השלמה אמרו חז"ל: "כל התפילות בטלות לעתיד לבוא, וההודאה אינה בטילה!".
 
בספר אבודרהם מוסבר כי אין הכוונה שיחדלו מלהתפלל, אלא שיתפללו בסגנון שונה. במקום לבקש בקשות – סגנון שיהיה מיותר משום שכל הבקשות כבר תהיינה ממולאות – נודה לקדוש-ברוך-הוא על כל הטובות שעושה עמנו.
 
הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מדגיש, כי בזה מתבטא ההבדל בין תפילת יהודי לתפילת גוי. גוי מתפלל רק כאשר חסר לו או מעיק עליו משהו (לכן בכל השפות הזרות נקראת התפילה במילה שמשמעותה 'בקשה'). אך יהודי לא רק מבקש, אלא בעיקר מתחבר לקדוש-ברוך-הוא ודבק בו באמצעות התפילה (זו למעשה משמעות המילה 'תפילה', מלשון הפועל המופיע במשנה 'התופל כלי חרס': יוצר חרסים מחבר גרגרי חול פרודים ליציקה אחידה של כלי וכך גם המתפלל מחבר את עצמו עם הבורא). לכן גם כאשר אין לו מה לבקש, הוא ממשיך ומתפלל.
 
השינוי באופי התפילה (הודאה במקום בקשה) יביא גם לשינוי בנוסח התפילה. בספר "בית אלוקים" מובאות כמה  דוגמאות לשינויים עתידיים: בברכת "אהבת עולם" שלפני קריאת שמע בשחרית, במקום "ושבור עול הגויים מעל צווארנו ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו " נאמר "ונודה לך על ששיברת עול הגויים מעל צווארנו ואתה מוליכנו קוממיות לארצנו".
 
כך גם בתפילת עמידה (שמונה עשרה): את ברכת "תקע בשופר גדול" ננסח "נודה לך ה' אלוקינו על שתקעת בשופר גדול לחירותנו ונשאת נס לקבץ גלויותינו וקיבצתנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו", את ברכת "השיבה שופטינו" נאמר "נודה לך על שהשבת שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה והסרת ממנו יגון ואנחה ומלכת עלינו אתה השם לבדך...", את ברכת "את צמח דוד" נשנה ל"נודה לך על שהצמחת קרן דוד וקרנו הרמות...", וכדומה בכל הברכות.