נִפְעַל לְלֹא הַפְסָקָה, אֲפִלּוּ בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ, לַהֲפָצַת וְקִיּוּם תּוֹרָה וּמִצְווֹת וְכָךְ נִזְכֶּה גַּם אָנוּ כְּמוֹ יַעֲקֹב אָבִינוּ לְשֶׁפַע בְּרָכָה וְהַצְלָחָה.
חֵן בַּת הַ-8 מְאֹד דּוֹאֶגֶת, בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן מַשֶּׁהוּ מוּזָר קוֹרֶה לְאִמָּא שֶׁלָּהּ. כְּשֶׁחֵן הוֹלֶכֶת לִישֹׁן, אִמָּא יוֹשֶׁבֶת עַל יַד הַשֻּׁלְחָן וַעֲרֵמוֹת שֶׁל דַּפִּים נִצָּבוֹת סְבִיבָהּ. מֵהַמִּטָּה שׁוֹמַעַת חֵן אֶת אִמָּא מְשׂוֹחַחַת בִּרְצִינוּת בַּטֶּלֶפוֹן עַד שֶׁחֵן נִרְדֶּמֶת. בַּבֹּקֶר שׁוּב אִמָּא יוֹשֶׁבֶת עַל יַד הַשֻּׁלְחָן, וְהַפַּעַם עִם כּוֹס קָפֶה, מְנַסָּה לְהִתְגַּבֵּר עַל הָעֲיֵפוּת, וְכֵן בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם אִמָּא עֲסוּקָה וְנִרְאֵית טְרוּדָה וּרְצִינִית יוֹתֵר מִתָּמִיד.
לְאַחַר מִסְפַּר יָמִים בָּהֶם חָזַר עַל עַצְמוֹ הַמַּרְאֶה, פָּנְתָה חֵן אֶל אִמָּהּ וּבִקְּשָׁה הֶסְבֵּר: "אִמָּא, אַתְּ לֹא יְשֵׁנָה?! מַה קָּרָה בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן?" אִמָּא חִיְּכָה חִיּוּךְ מְאֻפָּק וְהִסְבִּירָה לְבִתָּהּ: "מֵאָז שֶׁפָּתַחְתִּי אֶת חֲנוּת הַתַּכְשִׁיטִים שֶׁלָּנוּ, יֵשׁ בָּרוּךְ ה' פַּרְנָסָה בְּרֶוַח. אַךְ לִפְנֵי מְעַט זְמַן נִפְתְּחָה חֲנוּת תַּכְשִׁיטִים נוֹסֶפֶת מַמָּשׁ מוּל הַחֲנוּת שֶׁלָּנוּ, וְהֵם עוֹשִׂים הַכֹּל כְּדֵי לָקַחַת לָנוּ אֶת הַלָּקוֹחוֹת. אַךְ אֲנִי לֹא מְוַתֶּרֶת, אֲנִי מִתְקַשֶּׁרֶת לַאֲנָשִׁים לְהִתְיַעֵץ, עוֹשָׂה חֶשְׁבּוֹן אֵלּוּ מִבְצָעִים כְּדַאי לִי לְפַרְסֵם לַקּוֹנִים וּמַה לַּעֲשׂוֹת כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ לְהִתְפַּרְנֵס לַמְרוֹת הַקֹּשִׁי שֶׁהֵבִיאוּ עָלַי הַמִּתְחָרִים מֵעֵבֶר לַכְּבִישׁ. כְּמוֹ שֶׁרָאִית, לִפְעָמִים אֲנִי גַּם לֹא יְשֵׁנָה בַּלֵּילוֹת, הַכֹּל לְמַעַן הַצְלָחַת הַחֲנוּת".
* * *
בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ מְסֻפָּר עַל יַעֲקֹב: "וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא" בַּדֶּרֶךְ לְחָרָן. אוֹמֵר עַל כָּךְ הַמִּדְרָשׁ שֶׁשָּׁכַב בַּדֶּרֶךְ, אַךְ בְּכָל מֶשֶׁךְ שְׁהוּתוֹ בְּחָרָן לֹא שָׁכַב לִישֹׁן.
הָכֵיצַד? תְּקוּפָה כֹּה אֲרֻכָּה לְלֹא שֵׁנָה? מַסְבִּיר הָרַבִּי שֶׁיַּעֲקֹב הִגִּיעַ לְמָקוֹם מָלֵא חֲטָאִים - בֵּית לָבָן הָאֲרַמִּי - וְכָל הַזְּמַן הָיָה עָלָיו לְהִלָּחֵם כְּדֵי לְהָפִיץ וּלְקַיֵּם שָׁם אֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, לָכֵן לֹא הִתְפַּנָּה לִישֹׁן וַאֲפִלּוּ לֹא לִשְׁכַּב.
כְּמוֹ אִמָּא שֶׁל חֵן בַּעֲלַת הַחֲנוּת שֶׁעָשְׂתָה הַכֹּל יוֹתֵר מֵהַכֹּחוֹת הָרְגִילִים שֶׁלָּהּ, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ לְהָבִיא פַּרְנָסָה וּלְהַצְלִיחַ בַּחֲנוּת שֶׁלָּהּ. כָּךְ גַּם אָנוּ לֹא נִתְפַּשֵּׁר עַל תּוֹרָה וּמִצְווֹת. נִפְעַל לְלֹא הַפְסָקָה, אֲפִלּוּ בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ, לַהֲפָצַת וְקִיּוּם תּוֹרָה וּמִצְווֹת וְכָךְ נִזְכֶּה גַּם אָנוּ כְּמוֹ יַעֲקֹב אָבִינוּ לְשֶׁפַע בְּרָכָה וְהַצְלָחָה.
(עפ"י לקו"ש ח"ג עמ' 784-794)
