"יִצְחָק" מְסַמֵּל שִׂמְחָה, תַּעֲנוּג, הֲנָאָה - מַצָּב הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב לָאָדָם. הוּא לֹא רַק שָׁלֵו וְרָגוּעַ אֶלָּא מָלֵא שִׂמְחָה.
כְּשֶׁעָבַרְתִּי הַיּוֹם בְּגַן הַמִּשְׂחָקִים הַשְּׁכוּנָתִי שָׁמַעְתִּי אֶת הַשִּׂיחָה הַבָּאָה בֵּין שְׁתֵּי אִמָּהוֹת:
"נוּ, אָז כַּמָּה יְלָדִים יֵשׁ לָךְ?" שָׁאֲלָה גְּבֶרֶת כֹּהֵן אֶת גְּבֶרֶת פְרִידְמַן, שְׁלִיחַת הָרַבִּי בַּיִּשּׁוּב. גְּבֶרֶת פְרִידְמַן חִיְּכָה לְעַצְמָהּ, "הָאֱמֶת הִיא, שֶׁקָּשֶׁה לִי לִסְפֹּר אוֹתָם" עָנְתָה. "מָה?!" הִתְפַּלְּאָה גְּבֶרֶת כֹּהֵן " כַּמָּה יְלָדִים כְּבָר יְכוֹלִים לִהְיוֹת לָךְ? כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שֶׁאַתְּ לֹא זוֹכֶרֶת אֶת הַכַּמּוּת???" "תִּרְאִי, רֻבָּם מְפֻזָּרִים כָּאן בַּשְּׁכוּנָה. יֵשׁ גַּם לֹא מְעַט בִּשְׁכוּנוֹת אֲחֵרוֹת בָּעִיר" הִמְשִׁיכָה בְּבִטָּחוֹן הַשְּׁלִיחָה הַמְּסוּרָה. "הָאֱמֶת שֶׁיֵּשׁ גַּם בְּחוּץ לָאָרֶץ כַּמָּה גְּבֶרֶת כֹּהֵן לֹא הֵבִינָה."אַתְּ יְכוֹלָה לְהַסְבִּיר לִי אֶת תְּשׁוּבָתֵךְ הַמּוּזָרָה??"שָׁאֲלָה. "כֵּן" חִיְּכָה גְּבֶרֶת פְרִידְמַן חִיּוּךְ שֶׁל הֲבָנָה.
"פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ נִקְרֵאת פָּרָשַׁת תּוֹלְדוֹת, מִשּׁוּם שֶׁהִיא מַתְחִילָה בַּמִּלִּים "אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם". שׁוֹאֵל הָרַבִּי, מַדּוּעַ פָּרָשַׁת נֹחַ הַמַּתְחִילָה גַּם כֵּן בַּמִּלִּים "אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת (נֹחַ)" לֹא נִקְרֵאת פָּרָשַׁת תּוֹלְדוֹת?
וּמַסְבִּיר הָרַבִּי: תּוֹלָדוֹת אֵלּוּ הַיְּלָדִים, הַצֶּאֱצָאִים, יֵשׁ יְלָדִים מַמָּשׁ - שֶׁאֲנִי אִמָּא שֶׁלָּהֶם. וְיֵשׁ יְלָדִים בְּרוּחָנִיּוּת, כַּאֲשֶׁר אָנוּ מְקָרְבִים יְהוּדִי נוֹסָף לְתוֹרָה וּמִצְווֹת, מְאִירִים לוֹ אֶת דֶּרֶךְ הַיַּהֲדוּת וְהַחֲסִידוּת, אָנוּ עוֹשִׂים "תּוֹלָדוֹת" חֲדָשִׁים. מוֹסִיפִים עוֹד יְלָדִים. כָּעֵת אַתְּ מְבִינָה מַדּוּעַ אָמַרְתִּי שֶׁאֵינִי יְכוֹלָה לִסְפֹּר אֶת הַיְּלָדִים שֶׁלִּי?" שָׁאֲלָה הַשְּׁלִיחָה וְקִבְּלָה בִּתְגוּבָה הִנְהוּן רֹאשׁ שֶׁל הֲבָנָה.
כָּעֵת הִיא הִמְשִׁיכָה בַּהֶסְבֵּר: "עֲדַיִן לֹא עָנִינוּ מַדּוּעַ דַּוְקָא פָּרָשַׁת תּוֹלְדוֹת נִקְרֵאת "תּוֹלְדוֹת" וְלֹא פָּרָשַׁת נֹחַ".
" הַשֵּׁם "נֹחַ" מַרְאֶה עַל מְנוּחָה וְשַׁלְוָה-מַצָּב טוֹב, אַךְ לֹא נַעֲלֶה כְּמוֹ "יִצְחָק". "יִצְחָק" לְעֻמָּתוֹ מְסַמֵּל שִׂמְחָה, תַּעֲנוּג, הֲנָאָה - מַצָּב הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב לָאָדָם. הוּא לֹא רַק שָׁלֵו וְרָגוּעַ אֶלָּא מָלֵא שִׂמְחָה.
כָּךְ אָנוּ צְרִיכִים לְהָאִיר לַיְּהוּדִים אֶת הַדֶּרֶךְ - לַעֲשׂוֹת לָנוּ תּוֹלָדוֹת נוֹסָפִים עַל יְדֵי שִׂמְחָה וְתַעֲנוּג. נוּ, אָז כַּמָּה יְלָדִים יֵשׁ לָךְ?"
(עפ"י הִתְוַעֲדֻיּוֹת תשד"מ ח"א עמ' 505-506)