אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה כֻּלָּנוּ מַכִּירִים עוֹד מֵהַגַּן. יֵשׁ מִי שֶׁאוֹהֵב אֶת הַקִּצְבִּי - מָשִׁיחַ, מָשִׁיחַ מָשִׁיחַ... וְיֵשׁ מִי שֶׁדַּוְקָא אֶת הָרגָוּעַ וְהַמְּרַגֵּשׁ; מַה שֶּׁבָּרוּר - אֵין מִי שֶׁלֹּא מַכִּיר. בַּפַּעַם הַבָּאָה שֶׁתָּשִׁירוּ אֶת הַמִּלִּים הַמְּיֻחָדוֹת הָאֵלּוּ, אוֹתָם קָבַע רַבִּי מֹשֶׁה בֶּן מַיְמוֹן, הָרמְַבַּ"ם.

בַּפַּעַם הַבָּאָה - תַּקְשִׁיבוּ טוֹב טוֹב לַמִּלִּים. הַשִּׁיר הַזֶּה הוּא הַצְהָרָה! כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ מַכְרִיז וּמוֹדיִעַ שֶׁהוּא מַאמֲִין! הוּא בָּטוּחַ! אֵין לוֹ שׁוּם סָפֵק - הַמָּשִׁיחַ עוֹמֵד לְהִתְגַּלּוֹת!

יֵשׁ חֹשֶׁ מִסָּבִיב? הָרַע מִשְׁתַּלֵּט? הַמָּשִׁיחַ מִתְמַהְמֵהַּ כְּבָר הֲמוֹן שָׁנִים. נָכוֹן. אֲבָל יְהוּדִי יוֹדעֵַ וּמַאמֲִין, מַמְשִׁי לְצַפּוֹת וְא מַפְסִיק לְחַכּוֹת - לַגְּאֻלָּה. הַשֵּכֶׂל - לַמְרוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה מַה לְּהַגִּיד (מָה? אַתָּה א רוֹאֶה אֶת הַמַּצָּב?! רַק נִהְיֶה יוֹתֵר קָשֶׁה וּמְסֻבָּ!), הוּא א מִי שֶׁקּוֹבֵעַ בִּשְׁבִילֵנוּ!

אֲנַחְנוּ יְהוּדִים מַאֲמִינִים! אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁבִּשְׁבִיל ה' - לְשַׁנּוֹת הַכֹּל בְּרֶגַע אֶחָד; לַהֲפֹ אֶת הַקְּעָרָה עַל פּיִהָ; לְהָבִיא אֶת הָאוֹר - זֶה מַמָּשׁ א פְּרוֹיֶקְט מֻרְכָּב. כֵּן - מָשִׁיחַ זֶה דָּבָר אֲמִתִּי! אֲנַחְנוּ מְשֻׁכְנָעִים בָּזֶה. וּכְשֶׁהוּא יגַּיִעַ - נוּכַל לוֹמַר בְּלִי לְהִתְבַּיֵּשׁ - חִכִּינוּ לְ, אֵיפֹה הָיִיתָ כָּל כָּ הַרְבֵּה זְמַן...?!