נאמר בתורה: "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל השם" (דברים כג, ד). חל איסור להתחתן עם גרים מעמון וממואב. בהמשך, מוסיפה התורה ומבהירה: "גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל השם עד עולם". לשם מה מוזכר הדור העשירי, ולאחר מכן נוספת הדגשה 'עד עולם' – הלוא גם ללא המשפט הזה היה מובן כי מדובר באיסור נחרץ שאין לו התרה?
 
בספר "באר יצחק" מוצע לפסוק ביאור מקורי, המתקשר גם לגאולה הקרובה: כידוע, כאשר חזר דויד מניצחונותיו בשדה הקרב נגד גלית, רצה שאול לקיים את הבטחתו ולהשיא לו את בתו. אלא שאז התערב דואג האדומי וטען כי דויד הנו מצאצאי רות המואבייה והוא אסור לבוא בקהל! שאול נבוך, עד שבא חכם והעיד מפי שמואל הנביא, כי רק עמוני או מואבי זכר אסור לבוא בקהל, אך על רות, האישה (ועל צאצאיה) לא חל כל איסור חיתון.
 
כאשר עוקבים אחרי ההתרחשויות במקרא מגלים, כי במקביל ללידת מואב (בן לוט) – נולד יצחק אבינו, ומיצחק ועד בועז, בעלה של רות, יש בדיוק עשרה דורות: יצחק, יעקב, יהודה, פרץ, חצרון, רם, עמינדב, נחשון, שלמה ובועז. בהתאם לכך, ניתן לומר כי הפסוק האוסר נישואין עם בני עמון ומואב מתייחס לשלושה מצבים:
 
א. "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל השם" – האיסור המקורי, שחל מאז שנאמר ולעולם.
 
ב. "גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל השם" – הבהרה שמתייחסת לעת בה לראשונה נישאה מואבייה (רות) לבן ישראל, ולכן שבה התורה ומדגישה כי רק מואבייה מותרת לנו בנישואין, אך מואבי – גם דור עשירי אסור לבוא בקהל.
 
ג. "עד עולם" – מילים שמתייחסות לגאולה השלמה. לאחר אלפי שנים בהן מותרים כל הגרים בנישואין, משום שמאז הבלבול שיצר בעולם סנחריב מלך אשור אין שום אפשרות לדעת מי שייך לאיזה עם, וההנחה התלמודית היא, כי כל הפורש – פורש מן הרוב, ובענייננו: כל גר, הפורש מן הגויים, מזוהה כמי שפרש מרוב העמים, שהגרים מהם מותרים לנו לנישואין. וכאשר מוסיפים לכך את העובדה שהגאולה תתחולל על-ידי המשיח, שהנו מצאצאי דויד המלך ורות המואבייה – היה מקום לחשוב כי גם לאחר שנשוב לדעת בדיוק מי שייך לאיזה עם, יישארו עמון ומואב בהיתרם. לכן שב הפסוק ומדגיש כי האיסור קיים "עד עולם".