הַסֻּכָּה נִצֶּבֶת בְּהָדָר,
רֵיחַ הַסְּכָךְ אֶל הַבַּיִת חָדַר,
הַכֹּל כְּבָר מוּכָן, מְסֻדָּר,
סֻכּוֹת; אֵיזֶה חַג נֶהְדָּר!
 
אֲנִי עוֹמֵד מוּל סֻכָּתִי הַקְּטַנָּה,
וְנִזְכָּר בְּסֻכָּה אַחֶרֶת שׁוֹנָה,
זוֹ סֻכָּה שֶׁיִּהְיוּ לָהּ דְּפָנוֹת אֲרֻכִּים,
זוֹ הַסֻּכָּה בָּהּ יֵשְׁבוּ הַצַּדִּיקִים!
 
מָתַי הֵם יֵשְׁבוּ? נוּ, יְלָדִים, תַּחְשְׁבוּ!
זֶה יִקְרֶה בְּקָרוֹב, מַעֲדַנִּים יִהְיוּ שָׁם לָרֹב,
כָּל צַדִּיק שָׁם יֵשֵׁב, מֻקָּף כְּחָתָן,
בְּסֻכָּה עֲנָקִית, מֵעוֹרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן.
 
"וְעַמֵּךְ", עַם יִשְׂרָאֵל, "כֻּלָּם צַדִּיקִים",
כָּךְ אָנוּ אוֹמְרִים בִּשְׁנֵים עָשָׂר הַפְּסוּקִים,
כֻּלָּנוּ נֵשֵׁב שָׁם בַּסְּעוּדָה הַדְּשֵׁנָה,
נֵשֵׁב וְנֶהֱנֶה מִזִּיו הַשְּׁכִינָה!

(ע"פ הַמּוּבָא בִּפְסִיקְתָּא דר"כ כ"ט)