כשיהודי מתמסר כל-כך לקדוש-ברוך-הוא, הוא זוכה להגיע אל "אויביך" – כלומר, לחוש אויב של כל התאוות הגשמיות ומנעמי העולם, שבגללם מעד ונכשל.
בסוף פרשת התוכחה נאמר: "והשיבך השם מצרים באניות, בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה, והתמכרתם שם לאויביך, לעבדים ולשפחות ואין קונה" (דברים כח, סח). הפירוש הפשוט של הפסוק הוא עונש קשה. אולם כמו ביתר פסוקי התוכחה, חושפת תורת החסידות את הברכה הנסתרת שבדברים:
כאשר יהודי נכשל בחטא, הוא בוחר מרצונו החופשי לפעול נגד רצונו של הקדוש-ברוך-הוא. אולם בדיעבד, לאחר מעשה, יש לחטא מטרה חיובית: כאשר מכה ביהודי ההכרה להיכן הידרדר, הוא מתעורר בתשובה עמוקה שמרוממת אותו למצב רוחני טוב יותר מזה שהיה בו בטרם חטא.
זו אפוא המשמעות הנסתרת הרמוזה בפסוק: כאשר יהודי תועה והולך "בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה" – התכלית האמיתית שבכך היא "והשיבך" – להתעורר בתשובה. והתשובה מרוממת למצב של "והתמכרתם" – 'להתמכר' לקדוש-ברוך-הוא ולעבודתו מתוך החלטה עצמית אמיצה. לא רק כמו צדיק שהליכתו בתלם היא משהו טבעי שלא עמל עליו, אלא כמו שכותב רש"י: "אתם מבקשים להיות נמכרים" – 'אתם', אלו שחזרו בתשובה, עמלים ויגעים כדי להגיע ל'התמכרות' החיובית והנכונה.
כשיהודי מתמסר כל-כך לקדוש-ברוך-הוא, הוא זוכה להגיע אל "אויביך" – כלומר, לחוש אויב של כל התאוות הגשמיות ומנעמי העולם, שבגללם מעד ונכשל. ובלשונו של רש"י, "כי יגזרו... הרג וכיליון": במצב כה מרומם ונעלה, היהודי כמו גוזר "הרג" על תאוות העולם ומגיע ל"כיליון" – כלות-הנפש.
תורת החסידות, המגלה המשמעות הפנימית שבכל פסוק בתורה, היא 'טעימה' מהמשמעויות הנשגבות שבכל פסוק, שתתגלינה בגאולה האמיתית והשלמה מפי משיח צדקנו, תכף ומיד ממש.
(ליקוטי שיחות כרך יט עמוד 235)