הַרְבֵּה 'מָחָר' עָבְרוּ. בְּאֶחָד מֵהֶם הוֹפִיעָה אִמָּא. כָּךְ בְּפַשְׁטוּת יָצְאָה מֵהָרַכֶּבֶת וּצְרוֹר קָטָן בְּיָדָהּ, כְּאִלּוּ זֶה עַתָּה שָׁבָה מֵהַשּׁוּק...
אֶת הַדֶּרֶךְ הִכִּיר הַיֶּלֶד בְּעַל פֶּה. אֶת הַמְּבוֹאוֹת, הַשְּׁבִילִים וְהַסִּמְטָאוֹת, אֲפִלּוּ אֶת הַזִּיזִים צְרוּבֵי הַשֶּׁמֶשׁ וַעֲטוּיֵי הַכְּפוֹר.
פְּעָמִים רַבּוֹת כָּל כָּךְ עָשָׂה אֶת הַדֶּרֶךְ, עַד שֶׁזּוֹ הָפְכָה לִהְיוֹת חֵלֶק מִשִּׁגְרַת יוֹמוֹ.
פּוֹסֵעַ הָיָה אֲפוּף הִרְהוּרִים, וְרַגְלָיו נוֹשְׂאוֹת אוֹתוֹ בְּגַעְגּוּעַ אֶל עֵבֶר הַתַּחֲנָה הַהוֹמָה שׁוֹקֶקֶת הַחַיִּים.
עֲנַן קִיטוֹר סָמִיךְ עָלָה בִּסְעָרָה הַשָּׁמַיְמָה וּצְפִירַת הַקַּטָּר הִרְעִידָה נִימֵי לֵב צָעִיר. לִבּוֹ שֶׁל יֶלֶד אֲכוּל גַּעְגּוּעִים.
תַּחֲנַת הָרַכֶּבֶת כְּבָר הִתְרַגְּלָה לְבוֹאוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד הַצָּעִיר, תָּמִיד בְּאוֹתָהּ שְׁעַת בֵּין עַרְבַּיִם. בְּנַעֲלַיִם בְּלוּיוֹת הוּא עוֹמֵד עַל הָרְצִיף, עֵינָיו נְעוּצוֹת בִּנְקֻדָּה נֶעֱלֶמֶת בָּאֹפֶק, וּמַמְתִּין.
כָּךְ הָיָה עוֹמֵד וּמְחַכֶּה, עַד אֲשֶׁר נִכְנְסָה רַכֶּבֶת אֶל הַתַּחֲנָה. מֵרֶגַע הִשָּׁמַע קוֹל שִׁקְשׁוּקָהּ נִתֵּר רֶגֶשׁ חָבוּי בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד וְקָם לְחַיִּים.
פָּנָיו הִתְמַלְּאוּ צֶבַע וְעֵינָיו בָּרְקוּ בְּחִיּוּנִיּוּת. כַּאֲשֶׁר הֵחֵלּוּ הַנּוֹסְעִים לְהִפָּלֵט מִדַּלְתוֹת הָרַכֶּבֶת הַחוּצָה, הֵחֵלּוּ עֵינָיו שֶׁל הַיֶּלֶד נָעוֹת לְכָל הַכִּוּוּנִים, תָּרוֹת אַחַר דְּמוּת אַחַת מֻכֶּרֶת וַאֲהוּבָה, קוֹלוֹ זוֹעֵק-לוֹחֵשׁ אֶת שְׁמָהּ בִּתְמִימוּת כּוֹאֶבֶת שֶׁאֵין בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּפָנָיו:
"אִמָּא, אִמָּא'לֶה, הִגַּעְתְּ?"
הַנּוֹסְעִים מַמְשִׁיכִים בְּצַעַד מָהִיר וְגֵאֶה, בְּעוֹד אֲחֵרִים מְדַדִּים עִם עֲרֵמוֹת כְּבֻדָּתָם, גּוֹעֲרִים בְּיֶלֶד סוֹרֵר, וּבוֹעֲטִים בִּבְהֵמָה סַרְבָנִית הָרוֹבֶצֶת עַל מְקוֹמָהּ. כֻּלָּם בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר עוֹזְבִים אֶת הָרְצִיף וּמוֹתִירִים אוֹתוֹ שָׁמֵם, מִלְּבַד יֶלֶד אֶחָד שֶׁעוֹמֵד וּמַמְתִּין.
כַּאֲשֶׁר מַחְשִׁיךְ, גּוֹרֵר הַיֶּלֶד אֶת רַגְלָיו הָעֲיֵפוֹת חֲזָרָה אֶל הָעִיר. מָחָר יָבוֹא לְכָאן שׁוּב. מָחָר הוּא בָּטוּחַ, גַּם אִמָּא תָּבוֹא.
הַרְבֵּה 'מָחָר' עָבְרוּ. בְּאֶחָד מֵהֶם הוֹפִיעָה אִמָּא. כָּךְ בְּפַשְׁטוּת יָצְאָה מֵהָרַכֶּבֶת וּצְרוֹר קָטָן בְּיָדָהּ, כְּאִלּוּ זֶה עַתָּה שָׁבָה מֵהַשּׁוּק.
וְרַק לְאַחַר מִכֵּן נוֹדַע לָאֵם שֶׁבְּנָהּ לֹא 'בְּמִקְרֶה' הִגִּיעַ לְתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת בְּאוֹתוֹ יוֹם. הוּא הָיָה מַגִּיעַ לְשָׁם מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ מֵאָז נִפְרְדוּ.
הוּא הֶאֱמִין לְהַבְטָחָתָהּ. הוּא יָדַע שֶׁתָּבוֹא.
גַּם אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁהִיא תָּבוֹא, הַגְּאֻלָּה. אֲנַחְנוּ בְּטוּחִים שֶׁהוּא יָבוֹא, הָרַבִּי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. אֵין כָּל סָפֵק בְּכָךְ. בִּמְיֻחָד לְאַחַר הוֹפָעָתָם שֶׁל שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים, הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְאַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן, שֶׁגִּלּוּ בָּעוֹלָם אֶת אוֹר תּוֹרַת הַחֲסִידוּת וְזֵרְזוּ אֶת בּוֹא הַגְּאֻלָּה.
וּבְרִגְעֵי הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹנִים, נִתְחַזֵּק וּנְבַצֵּעַ אֶת תַּפְקִידֵנוּ בִּשְׁלֵמוּת וּבְשִׂמְחָה, מִתּוֹךְ וַדָּאוּת מֻחְלֶטֶת שֶׁ'הִנֵּה זֶה מָשִׁיחַ בָּא'.
(ע"פ לקו"ש חכ"ט ע' 280)