בשמו של חודש אלול רמוזות כל הדרכים שלנו להתקשר אל הקדוש-ברוך-הוא, שבחודש זה נדרש מאתנו להיטיב אותן: "אינה לידו ושמתי לך" – ארבע מילים שמופיעות בפסוק המתייחס לעיר מקלט, וזהו רמז לתורה, שלימודה נחשב כבריחה אל "עיר מקלט" רוחנית מפני היצר הרע. "אני לדודי (כינוי לקדוש-ברוך-הוא) ודודי לי" – רמז לתפילה הקושרת בינינו לבין 'דודנו'. "איש לרעהו ומתנות לאביונים" – רמז למצוות הצדקה.

ראשי תיבות נוספים הם: "(ומל השם אלוקיך) את לבבך ואת לבב (זרעך)" – רמז לחזרת הלב בתשובה. וכפי שמסבירה תורת החסידות, התשובה אינה רק חרטה על חטאים, אלא היא תנועה של שיבה והתקרבות אל הקדוש-ברוך-הוא. תנועה זו שייכת כמובן לכל יהודי והיא מעלה בדרגה את כל התורה והמצוות שמקיימים.

ועוד: "אשירה להשם ויאמרו לאמר" – מילים מפתיחת שירת הים, שעל פי דברי חז"ל רומזות לגאולה הקרובה. כל עוד לא באה הגאולה השלמה, אנו ניצבים בפני אתגרים לא פשוטים של בחירה בין הטוב לרע. כמו שנאמר בתחילת פרשת השבוע: "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", וכמו שכתוב במקום נוסף: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע... ובחרת בחיים". אך כאשר תבוא הגאולה השלמה, כבר לא נידרש לבחירה כזו. הנוכחות האלוקית בעולם תהיה ברורה ומוחשית וממילא המציאות של הרע תתגמד ותיעלם.

כאשר עובדים את הקדוש-ברוך-הוא כבר כעת מתוך ראייה של גאולה, כזו שדוחקת לשוליים את כל תופעת הרוע בעולם – מתחברים ברוחניות אל העידן הטוב והנכסף של הגאולה השלמה וגם מקרבים את התגשמותו בפועל ממש.