אוֹתוֹת שֶׁל מְצוּקָה הֵחֵלּוּ לְבַצְבֵּץ עַל קְצֵה מַצְלֵמָתוֹ שֶׁל לִיאוֹר כְּכָל שֶׁהָלַךְ הַזּוּם וְהִתְאָרֵךְ, כָּךְ הָלְכָה סַבְלָנוּתוֹ וְהִתְקַצְּרָה. נִגְמְרוּ לוֹ כָּל הַבְּדִיחוֹת, הַגְּבִינוֹת (צִ'יז) וְהַפַּרְצוּפִים, וְהַחִיּוּכִים פָּשׁוּט מְסָרְבִים לְהוֹפִיעַ עַל פְּנֵיהֶם שֶׁל הַמְצֻלָּמִים. הָרְצִינוּת שֶׁל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הוֹרֶסֶת לוֹ אֶת כָּל הַמּוֹנִיטִין.

"הֵי, סַבְתָּא, תּוֹצִיאִי אֶת הַשִּׁנַּיִם בְּבַקָּשָׁה. כֵּן. שֶׁיִּרְאוּ אֶת הַשִּׁנַּיִם... לֹא סַבְתָּא," לִיאוֹר פּוֹכֵר אֶת יָדָיו בְּיֵאוּשׁ, "הַחֲזִירִי אֶת הַתּוֹתָבוֹת לַפֶּה. רַק רָצִיתִי שֶׁתְּחַיְּכִי. זֶה הַכֹּל..."

"נִשְׁבַּר לִי!" מִלְמֵל לִיאוֹר בְּיֵאוּשׁ, "אֲנִי יוֹצֵא הַחוּצָה."

"רַעְיוֹן מְצֻיָּן!" אִשֵּׁר יִשְׂרָאֵל, אַחְיַן הַכַּלָּה, מִתַּחְתִּית גִּילוֹ, "נֵצֵא כֻּלָּנוּ אִתְּךָ. יֵשׁ פֹּה שָׂדֶה, מַמָּשׁ קָרוֹב, בְּמֶרְחַק הֲלִיכָה. אוּלַי נִפְגֹּשׁ שָׁם אֶת הַמֶּלֶךְ, שֶׁיַּרְאֶה לָנוּ פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת, אִם זֶה יִקְרֶה, מִסְתַּבֵּר שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ נִשְׂחַק בִּתְגוּבָה, וְזֶה בְּדִיּוּק הַזְּמַן בּוֹ יְכוֹלָה הַמַּצְלֵמָה שֶׁלְּךָ לְהִכָּנֵס לִפְעֻלָּה וּלְהַנְצִיחַ חִיּוּכִים לְמַכְבִּיר."

נְאוּמוֹ שֶׁל הַקָּטָן נִשְׁמַע לִלִיאוֹר שָׁאוּב מֵאַגָּדַת יְלָדִים לֹא מֻכֶּרֶת. בֵּינְתַיִם, לָכְדָה עֵינוֹ הַחַדָּה רִמְזֵי חִיּוּכִים שֶׁהוֹפִיעוּ בִּקְצֵה שִׂפְתוֹתֵיהֶם שֶׁל מִסְפַּר קְרוֹבֵי מִשְׁפָּחָה. יָדוֹ הַזְּרִיזָה פָּקְדָה עַל הַמַּצְלֵמָה לְצַלֵּם, אַךְ זוֹ הָאַחֲרוֹנָה, הַמֻּתֶּשֶׁת לְמַדַּי, לֹא הִסְפִּיקָה לִקְלֹט וְלוּ שֶׁמֶץ חִיּוּכוֹן. הַקֶּסֶם הִתְפּוֹגֵג.

וְלָנוּ נוֹתַר רַק לִשְׁאֹל, לָמָּה אוֹתוֹ מֶלֶךְ, מֵהַנִּמְשָׁל הַכָּל כָּךְ מֻכָּר, מְחַיֵּךְ לָנוּ דַּוְקָא בַּשָּׂדֶה? לָמָּה בָּעִיר הוּא לֹא מַרְאֶה פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת?

מַסְבִּיר הָרַבִּי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ: הַגּוּף הַיְּהוּדִי, מֻגְדָּר כְּ'שָׂדֶה'. בְּחִיצוֹנִיּוּת הַגּוּף הַיְּהוּדִי דּוֹמֶה לַחֲלוּטִין לְגוּף שֶׁל אֶחָד מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁמְּקוֹמוֹ הוּא בַּ'שָּׂדֶה' – מָקוֹם בּוֹ עוֹסְקִים בַּעֲבוֹדוֹת יְרוּדוֹת וְלֹא נְקִיּוֹת. הַנְּשָׁמָה הָאֱלֹקִית לְעֻמַּת זֹאת, נִמְשֶׁלֶת לְבֶן עִיר שֶׁנִּמְצָא סָמוּךְ לְהֵיכַל הַמַּלְכוּת, וּמִתְנַהֵג בְּצוּרָה מְעֻדֶּנֶת וּמְכֻבֶּדֶת.

בְּחִירָתוֹ הָאֲמִתִּית שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם, הָיְתָה דַּוְקָא בַּגּוּף הַיְּהוּדִי אוֹתוֹ רוֹמֵם מִכָּל עַם וְלָשׁוֹן. גַּם אֶת הַנְּשָׁמָה הַנִּמְצֵאת תָּדִיר בָּ'עִיר' הָאֱלֹקִית אוֹהֵב הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, אַךְ אַהֲבָה זוֹ הִיא טִבְעִית כְּמוֹ אַהֲבַת אָב לִבְנוֹ. אֶת הַגּוּף הַיְּהוּדִי הַמָּצוּי בִּ'שְׂדֵה' הַחָמְרִיּוּת, אוֹהֵב הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אַהֲבָה עָצְמָתִית שֶׁגְּבוֹהָה לְאֵין שִׁעוּר מֵאַהֲבָה טִבְעִית וּמוּבֶנֶת. לָכֵן מַרְאֶה הַמֶּלֶךְ פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת דַּוְקָא
לַחֵלֶק שֶׁלָּנוּ הַנִּמְצָא בַּשָּׂדֶה.

וְאִם הַגּוּף שֶׁלָּנוּ זוֹכֶה לְכָזֶה כָּבוֹד וְחִבָּה גְּלוּיָה מֵהַמֶּלֶךְ, אֵיךְ אֶפְשָׁר לֹא לְהָשִׁיב בְּחִיּוּךְ?