שבועות אלה, בהם קוראים בתורה על בניית המשכן, הם ימי סגולה לביאת הגאולה ובניין בית-המקדש השלישי. לפיכך ראוי שבהם יתעורר כל יהודי ביתר געגועים והשתוקקות לחזות בעבודת הכוהנים בבית-המקדש השלישי, בגאולה השלמה.
פרשת נשא הינה הפרשה הארוכה ביותר בתורה
כולה. הפרשה ממשיכה את פרשת במדבר, שהסתיימה בתיאור עבודתם של משפחת
קהת משבט לוי לשאת את הדברים הקדושים ביותר במשכן בעת המשאות במדבר סיני.
ג סיון התש"ע (16.05.2010)
פרשת נשא הינה הפרשה השניה בספר במדבר, והינה הפרשה הארוכה ביותר בתורה כולה. בפרשה מאה שבעים ושישה פסוקים. מעניין לציין כי גם הפרק הארוך ביותר בתהלים, פרק קי"ט מונה אותו מספר פסוקים בדיוק. יתירה מזו, גם המסכת הארוכה ביותר בגמרא, מסכת בבא בתרא, מונה מאה שבעים ושישה דפים.
פרשת נשא ממשיכה בעצם את פרשת במדבר, שהסתיימה בתיאור עבודתם של משפחת קהת משבט לוי לשאת את הדברים הקדושים ביותר במשכן בעת המשאות במדבר סיני.
בעליה הראשונה מתחילה התורה בתיאור עבודתם של משפחת גרשון. ראשית הקב"ה מצווה את משה לספור את בני משפחת גרשון, כל אלו שבני שלושים עד בני חמישים שנה, ולאחר מכן הקב"ה נותן להם עבודה, שהינה לשאת את היריעות המכסות את המשכן בכל משאות בני ישראל.
לאחר מכן מתקיימת ספירה דומה לבני משפחת מררי, והתורה מתארת את תפקידם: לשאת את עמודי המשכן ושאר החלקים השייכים לבניה
בעליה השניה מונה התורה את מספרם הכולל של בני משפחות הלויים שנמנו בעליה הקודמת. בני גרשון מונים אלפיים שש מאות ושלושים איש, בני מררי מונים שלושת אלפים ומאתיים איש. ובסכום הכולל של כל משפחות הלווים בני שלושים ועד חמישים שנה הגיע המספר לשמונת אלפים חמש מאות ושמונים איש.
לפי רש"י, העליה השלישית התרחשה ביום הקמת המשכן, בעת שכבוד ה' מלא את המשכן.
בעליה הקב"ה אומר למשה לצוות את בני ישראל שכאשר אדם נטמא, עליו לצאת אל מחוץ למחנה. רש"י מסביר שהיו שלושה מחנות: הראשון זהו המשכן עצמו, השני הינו מחנה הלויים שחנו מסביב למשכן, והשלישי הינו מחנה ישראל של שאר השבטים
שלושת הרמות בטומאה הינם: צרעת - שהינה טומאה הנגרמת ממחלת עור. זב - שהינה טומאה של גברים. ומעל הכל טמא מת - שנטמא בנגיעה בגוף אדם מת. טמא מת עליו לצאת מהמשכן עצמו, זב עליו לצאת אף ממחנה הלויים, ואליו על המצורע לצאת אף ממחנה ישראל.
בסיום התורה מצווה התורה שאם אדם חוטא לחבירו, עליו להחזיר את הגניבה בתוספת חמישית מהקרן.
העליה הרביעית כוללת שלושה נושאים: השקיית הסוטה במקרה של אישה הנחשדת על ידי בעלה, הלכות הנזיר שהקדיש עצמו לה', וברכת כהנים.
השקיית הסוטה מתרחשת כאשר אישה נחשדת על ידי בעלה בניאוף. האישה מובאת אל הכהן שמגלה את שערה ומזהירה בחומרה רבה. ההזהרה-קללה מבהירה מה יתרחש לאישה אם אכן הינה נואפת. לאחר מכן כותב הכהן את הקללה על מגילה וממוסס את האותיות אל תוך מים שאותם הוא משקה את האישה. באם אכן נאפה האישה, ביטנה מתפוצצת והיא מתה מכך. באם לא נטמאה האשה ולא נאפה, המים מנקים אותה מהחשד ונהפכים לברכה עבורה: באם קודם לכן לא היו לה ילדים, כעת היא תתעבר, ובאם קודם לכן היו לה בנות בלבד, כעת תתברך בבנים זכרים, וכן כל הריון יעבור עליה בקלות וללא סבל.
כעת אנו לומדים על נזיר שנשבע לא לשתות יין או כל מוצר אחר מענבים לתקופה מסוימת, ובסיום התקופה עליו להביא קרבנות כולל קרבן חטאת. מעובדה זו אנו למדים שלמרות שלהיות נזיר הינו דבר קדוש, אך עדיין להמנע מדברים שאותם הקב"ה ברא עבורנו נחשב לחטא.
העליה מסתיימת בברכת הכהנים אותה הם מברכים בבית הכנסת.
העליה החמישית מתחילה בתיאור המתנות שנדבו נשיאי השבטים למשכן כאשר סיימו לבנותו.
העליה השישית ממשיכה בתיאור הנדבות של נשיאי השבטים.
העליה השביעית מסיימת את תיאור נדבות הנשיאים, וכן מסיימת בעצם את תיאור חנוכת המשכן, ומתארת כיצד דיבר משה עם הקב"ה במשכן העדות.
אתר הבית של חב"ד בישראל | נוסד על ידי חברי הנהלת אגודת חסידי חב"ד באה"ק | טלפון: 072-2492667 | דואר אלקטרוני: admin@chabad.co.il