ישנה גישה הסבורה כי הכוהנים שיקומו לתחייה כבר לא יהיו כוהנים, משום שהם ייחשבו לאנשים חדשים לגמרי! אולם גישה זו אינה להלכה
האם הכוהנים שיקומו לתחייה יהיו כוהנים? מצד אחד, מדוע שלא? הלוא הם יקומו אותם אנשים! מצד שני, הם יקומו בגוף שיתהווה מחדש, מבלי שייוולדו לאב כוהן. כך שיש מקום לומר שהם אינם כוהנים.
אחד הדיונים בנושא מסתעף ממחקר תלמודי סביב אישיותו של האמורא רב כהנא – האם הוא היה כוהן. שמו – רב כהנא – מלמד לכאורה על היותו כוהן. במסכת קידושין מסופר כי ערך 'פדיון הבן' וקיבל את חמישה הסלעים (שם מטבע קדום) מכסף, המיועדים לכוהן, ובגמרא אחרת נאמר, כי רבו הורה לו שלא לדרוש כבוד על-ידי שיאמר 'כהן אני'.
מאידך גיסא, במקומות אחרים בש"ס עולה שרב כהנא לא היה כהן: במסכת חולין נכתב כי אכל מתנות-כהונה רק בזכות אשתו שהייתה כוהנת. במקום אחר העיד רב כהנא על כך שנענש על נישואיו לבת כוהן (לעיתים, נישואין של מי שאינו כוהן עם בת כהן עלולים לגרום נזק).
אחד התירוצים המבריקים לסתירה בין העובדות השונות מופיע בספר 'מגדים חדשים', ומבוסס על סיפור ממסכת בבא-קמא: רב כהנא חי בבבל, ובשלב מסוים עלה לארץ ישראל והתיישב בבית מדרשו של רבי יוחנן. במהלך שיעור שמסר רבי יוחנן, הקשה רב כהנא סדרה של קושיות מדהימות. רבי יוחנן התפעל מאוד לשמע השאלות והישיר מבט לעבר האיש שלא הכיר. לרב כהנא הייתה שפה שסועה, ורבי יוחנן חשב כי רב כהנא לועג לו. נפגע רבי יוחנן, והפגיעה גרמה לרב כהנא למות! למחרת, כשהעמידו התלמידים את רבי יוחנן על כך שרב כהנא לא לעג לו, ביקש עליו רבי יוחנן רחמים, והקימו לתחייה.
על פי זה, מציע בעל 'מגדים חדשים' את הפיתרון הבא: רב כהנא במקורו היה כוהן, אך לאחר שקם לתחייה – לא נחשב כוהן. כל התיאורים התלמודיים על היותו כוהן התרחשו לפני שנפטר, וכל אלה שמלמדים שאינו כוהן התרחשו לאחר שקם לתחייה.
גישה זו מוכיחה כי גם בגאולה, הכוהנים שיקומו לתחייה כבר לא יהיו כוהנים, משום שהם ייחשבו לאנשים חדשים לגמרי! אולם חשוב לציין, כי בכמה וכמה מקומות מוכח בבירור כי הכוהנים שיקומו בתחיית-המתים יישארו כוהנים. ועל כך, בעזרת השם, בגיליון הבא.
מקורות: תלמוד בבלי פסחים מט, א. קיג, א. קידושין ח, א. בבא קמא קיז, א. סנהדרין צ, ב. חולין קלב, א. מגדים חדשים על ברכות. קונטרס 'עובר אורח' לאדר"ת, אורח-חיים סימן קסז. שיחות הרבי מליובאוויטש מלך המשיח: שבת פרשת תשא תשמ"ז סעיף יד וקונטרס 'הלכות של תורה שבעל-פה' תשנ"ב.