"מִסְדָּר בְּעוֹד חָמֵשׁ דַּקּוֹת בְּדִיּוּק!" הִכְרִיז הַמַּחַ"ט. חַיִּים הֶחְלִיט לְנַצֵּל אֶת הַזְּמַן הַקָּצָר, לְשִׂיחָה עִם הַבַּיִת. "שָׁלוֹם אִמָּא," יָרָה חַיִּים בִּצְרוֹרוֹת. "אֲנִי נֶהֱנֶה פֹּה מְאוֹד," עָנָה לַשְּׁאֵלָה שֶׁעוֹד לֹא נִשְׁאֲלָה. "הַכֹּל מְעֻלֶּה בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אֵין רֶגַע אֶחָד מְיֻתָּר. וַואיי, צָרִיךְ לָרוּץ כְּבָר לַמִּסְדָּר..."

"רֶגַע," נִסְּתָה אִמָּא לְהַשְׁחִיל מִלָּה. "בְּגָדִים נְקִיִּים יֵשׁ לְךָ מַסְפִּיק?" "כֵּן." הֵשִׁיב חַיִּים בְּחָפְזָה. "הֵכַנְתְּ לִי בְּגָדִים בַּשֶּׁפַע. בַּגַּרְבַּיִם שֶׁלִּי יֵשׁ חֹרִים פֹּה וְשָׁם, אֲבָל זֶה בְּסֵדֶר. תּוּכְלִי לִתְפֹּר לִי אוֹתָן כְּשֶׁאֶחְזֹר הַבַּיְתָה?"

"אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁתִּלְמַד לִתְפֹּר בְּעַצְמְךָ," הִפְתִּיעָה אִמָּא. "תְּפִירָה זֶה תְּחוּם שֶׁל בָּנוֹת, לֹא?" הִקְשָׁה חַיִּים וְסִימַן שְׁאֵלָה עֲנָק הִצְטַיֵּר עַל פָּנָיו. "דַּוְקָא לֹא." פָּסְקָה אִמָּא. "זֶה שַׁיָּךְ לְבָנִים לֹא פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר לְבָנוֹת. אוּלַי אַחֲרֵי הַמִּסְדָּר תְּבַקֵּשׁ מֵהַמְּפַקֵּד שֶׁיְּלַמֵּד אוֹתְךָ לִתְפֹּר. לְהִתְרָאוֹת..."

חַיִּים רָץ לַמִּסְדָּר כָּל עוֹד נִשְׁמָתוֹ בּוֹ. בַּקֶּעמְפְּ, זֶה לֹא כְּמוֹ בָּאֶזְרָחִי. בַּקֶּעמְפְּ זְמַן הוּא זְמַן. בַּקֶּעמְפְּ אָסוּר לְאַחֵר אֲפִלּוּ שְׁנִיָּה...

"אֲנִי?! לִתְפֹּר?!" בַּקָּשָׁתוֹ שֶׁל הַחַיָּל הָיְתָה הַמְּשֻׁנָּה בְּיוֹתֵר שֶׁקִּבֵּל הַמְּפַקֵּד בְּתוֹלְדוֹת חַיָּיו מְלֵאֵי הַנִּסָּיוֹן. לִתְפֹּר. הַחַיָּל הַצָּעִיר מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיְּלַמֵּד אוֹתוֹ לִתְפֹּר. וַהֲכִי מוּזָר, הַפְּנִיָּה הָאַבְּסוּרְדִּית הִגִּיעָה הַיְשֵׁר מֵאִמּוֹ שֶׁל הַחַיָּל...

"הֵבַנְתִּי," צָהַל הַמְּפַקֵּד לְאַחַר דַּקַּת חֲשִׁיבָה מְאֻמֶּצֶת. "הֵבַנְתִּי לְאֵיזוֹ תְּפִירָה אִמָּא שֶׁלְּךָ הִתְכַּוְּנָה. כָּל יְהוּדִי צָרִיךְ לָדַעַת לִתְפֹּר," הִסְבִּיר הַמְּפַקֵּד, "הַתּוֹפֵר לוֹקֵחַ שְׁנֵי חֲלָקִים שֶׁל בַּד וּמְחַבֵּר אוֹתָם לְבֶגֶד יָפֶה בְּעֶזְרַת חוּט וּמַחַט. גַּם בֶּגֶד קָרוּעַ נִתָּן לִתְפֹּר וְלַהֲפֹךְ לְשָׁלֵם."

"אֶת מַה בְּדִיּוּק אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִתְפֹּר?" שָׁאַל חַיִּים.

"הַכֹּל," עָנָה הַמְּפַקֵּד. "כָּל דָּבָר שֶׁקַּיָּם בָּעוֹלָם, צָרִיךְ לְהִתְחַבֵּר לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. הַיְּהוּדִי הוּא הַמַּחַט. הוּא לוֹקֵחַ אֶת הַדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים בָּעוֹלָם, וְ'תוֹפֵר'-מְחַבֵּר אוֹתָם לַה' יִתְבָּרֵךְ. הַמַּחַט הִיא אָמְנָם קְטַנָּה וּמִזְעָרִית, אֲבָל יֵשׁ בָּהּ קָצֶה חַד, שֶׁבְּעֶזְרָתוֹ הִיא יְכוֹלָה לַחְדֹּר לְכָל בַּד וְלִתְפֹּר אוֹתוֹ. וְכָךְ גַּם אֲנַחְנוּ. אָמְנָם קְטַנִּים וְאַפְסִיִּים, אֲבָל יֵשׁ לָנוּ חֹד שֶׁבְּעֶזְרָתוֹ אֲנַחְנוּ מְסֻגָּלִים לַחְדֹּר לְכָל מָקוֹם וּלְכָל דָּבָר בָּעוֹלָם וְ'לִתְפֹּר' אוֹתוֹ. הַחֹד שֶׁלָּנוּ הוּא הַנְּקֻדָּה הַיְּהוּדִית, עֶצֶם הַנְּשָׁמָה."

"אָז לֹא רַק הַמַּחַ"ט הוּא מַחַט. בְּעֶצֶם, כֻּלָּנוּ מְחָטִים." אָמַר חַיִּים.

"נָכוֹן מְאוֹד." אִשֵּׁר הַמַּדְרִיךְ בְּחִיּוּךְ. "וְעַכְשָׁו, קָדִימָה לְחוּג הַתְּפִירָה..."

(ע"פ הִתְוַעֲדֻיּוֹת תשמ"ט ח"ד ע' 183)