אנו כמהים לאהבה גלויה ופשוטה. אנו מבקשים אפוא בלב מורתח: אבינו מלכנו, גלה לפנינו מחדש את מבטו האוהב של הרבי, שיגאל את כולנו תכף ומיד בגאולה השלמה
קשר הדם בין הורים לילדים יוצר אהבה בלתי מותנית ביניהם. הורים אוהבים את ילדיהם בכל מצב, גם אם אינם מסבים להם נחת. במקרים קיצוניים הם עשויים לא לגלות את האהבה, אולי אפילו להביע רחשי לב הפוכים – אך בתוככי לבם נצורה תמיד אהבה בלתי מסויגת לילדיהם.
גם אצל הילדים קיימת אהבה עמוקה להוריהם. במקרים רבים זו אהבה נסתרת – הרבה יותר רבים מאלו שבהם נסתרת אהבת ההורים לילדיהם – אבל איך שלא יהיה, היא רק נסתרת. לא נכחדת. גם במקרים אקוטיים של ילד שמפתח שנאה להוריו – עמוק בנבכי נפשו, שמורה אהבתו להם. ועובדה, שבעתות מבחן מתגלה האהבה ומתפרצת כאילו משום מקום.
מה שבטוח הוא, שכולם מעדיפים אהבה גלויה, נטולת תעוקות. הורים נהנים לחוש את אהבת ילדיהם וכך ילדים מאושרים להרגיש את אהבת הוריהם.
*
האושר הזה בא לידי ביטוי באירוע קדום שהתרחש בחמישה-עשר באב (ט"ו באב) לפני אלפי שנים:
כידוע, לאחר שאבותינו שיצאו ממצרים ומעדו בחטא המרגלים, נגזר עליהם למות במדבר. חטא המרגלים התרחש בתשעה באב, ומדי שנה ביום זה – מתה קבוצה גדולה מעם ישראל. מכיוון שאף פעם לא ידעו מראש מי ימות השנה ומי לא, נהגו כל בני ישראל לחפור לעצמם קברים אחת לשנה, ולקראת תשעה באב – להיכנס אליהם. במוצאי היום, מי שנותר לחיים קם ויצא מהקבר, ומי שלא – נותר קבור.
בשנה האחרונה לשהותם במדבר, כמו בכל שנה, נכנסו אבותינו לקבריהם בתשעה באב, ובמוצאי היום הופתעו להיווכח כי כולם נותרו בחיים. הם הניחו כי טעו בחישוב ואותו יום לא היה תשעה באב, ולכן הם שבו ונכנסו לקברים ליום נוסף. הם התקשו לעכל כי אכן הוסרה חרב העונש ויותר לא ימותו בדרך כזו. רק בט"ו לחודש, בליל ירח מלא – היו בטוחים כי אכן עבר התאריך ובעצם הסתיימה הגזרה.
זו בעצם העילה הראשונה לחגיגה הגדולה של חמישה-עשר באב. חגיגתם של בנים הכמהים לאהבה הגלויה של אביהם שבשמים. תמיד, גם בשנים הקשות במדבר, ידעו בני ישראל כי הקדוש-ברוך-הוא אוהבם. הם האמינו כי עונשיו נובעים מאהבה – בדיוק כמו שאנו, כהורים אוהבים וחרדים לחינוך ילדינו, נאלצים לעתים להשתמש באמצעי ענישה. אבל מי אינו מעדיף ליהנות מאהבה גלויה וחלקה?
חמישה-עשר באב הוא יום שמסמל תפנית. תפנית מאהבה אצורה ורוחשת לאהבה זורחת וקורנת. לכן זהו אחד משני הימים עליהם נאמר כי לא היו לעם ישראל ימים טובים כמוהם (השני הוא יום הסליחה והכפרה – יום-הכיפורים).
*
גם אנחנו, בני הדור הנוכחי, כמהים לגילויי אהבתו של הקדוש-ברוך-הוא. ואכן, לאורך שנות הדור זכינו לגילויים כאלה – בכל פעם שהתחוללו לנו נסים של ממש. אם באותן מלחמות בהן ניצחה ישראל באורח בלתי מוסבר, או באירועים אחרים הכרוכים בנו, שהסתיימו לטובה כנגד כל התחזיות.
מאידך גיסא, חווינו גם חוויות של אהבה מסותרת. אירועים מעיקים, בהם בחר אבינו שבשמים להצפין את אהבתו אלינו. כך, למשל, אנו מתייחסים לשבע-עשרה השנים האחרונות, בהן ניטלה מאתנו הזכות לראות את פניו הקדושות של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. מחסום שמעיק במיוחד על מי שבעבר זכה לכך.
אמנם אנו מאמינים, על פי דברי הרבי עצמו, כי חייו לא נפסקו מעולם – אך יחד עם זאת אנו כמהים לאהבה גלויה ופשוטה. אנו מבקשים אפוא בלב מורתח: אבינו מלכנו, גלה כבוד מלכותך עלינו. גלה לפנינו מחדש את מבטו האוהב של הרבי, שיגאל את כולנו תכף ומיד בגאולה השלמה.